פרשת ויצא
"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
יעקב אבינו ע"ה פחד, כי הבין את קדושת המקום, שבו נמצא השם יתברך. ובאמת היא מצות עשה מן התורה לפחד ממקום המקדש, ולהתנהג שם ביראה, שנאמר "ומקדשי תיראו".
אמנם לא רק במקום המקדש צריך לנהוג ביראה, אלא גם בבית הכנסת, כי הוא נקרא בפסוק "מקדש מעט" (מסכת מגילה כט, א). וצריך להבין שבית הכנסת הוא מקום שבו הקב"ה נמצא, וצריך להרגיש שם את נוכחתו של ה', את השכינה השורה במקום (מסכת ברכות ו, א). וכמו שאדם הנמצא בבית המלך מפחד, כי יודע הוא כמה חמור הדבר ומה הסכנה הטמונה בכך שיתנהג לא כראוי או יאמר דבר לא במקום, כך הוא הדבר בביתו של ה'.
וכבר נפסקו דברי הגמרא בשולחן ערוך (או"ח קנא, א): בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ כְּגוֹן: שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵין אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בָּהֶם, וְלֹא מִתְקַשְּׁטִין בָּהֶם, וְלֹא מְטַיְּלִין בָּהֶם, וְלֹא נִכְנָסִים בָּהֶם בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים… וְאֵין מְחַשְּׁבִים בָּהֶם חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן: קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאֵין מַסְפִּידִים בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה הַהֶסְפֵּד לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָעִיר, שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לְהַסְפִּידוֹ. וְאִם צָרִיךְ לִכָּנֵס בָּהֶם לְצָרְכּוֹ, כְּגוֹן לִקְרֹא לְאָדָם, יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט (=פסוקים) אוֹ יֹאמַר דְּבַר שְׁמוּעָה (=הלכה או אגדה מתורה שבעל פה), וְאַחַר כָּךְ יִקְרָאֶנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִכְנָס לְצָרְכּוֹ; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לֹא לִקְרוֹת וְלֹא לִשְׁנוֹת, יֹאמַר לְאֶחָד מֵהַתִּינוֹקוֹת: "קְרָא לִי פָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בּוֹ"; אוֹ יִשְׁהֶה מְעַט וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא, שֶׁהַיְשִׁיבָה בָּהֶם מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ". עד כאן.
וכתב השל"ה הקדוש להזהר בהבאת ילדים קטנים: אמר מנחם: בזמן הזה יש טף בא לבית הכנסת לתת עונש לִמְבִיאָם, לפי שהוא בא לחלל קדושת בית אלוהינו, ולשחוק בו כְּבִרְחוֹבוֹת קריה, זה מַכֶּה את זה, זה מְרַנֵּן וזה בוכה, זה מדבר וזה צועק, זה רץ אילך וזה רץ אילך. והמביא טף בזה האופן לבית הכנסת, אין ראוי לו לקוות שכר, כי אם לדאוג מן הפורענות (ח"ו). עד כאן.
ובזוהר הקדוש (פרשת תרומה): מי שמדבר בבית הכנסת בדברי חולין, אוי לו, שמראה פירוד. אוי לו, שגרע את האמונה. אוי לו, שאין לו חלק באלוקי ישראל, שמראה שאין לו אלוקים ואינו נמצא שם, ואינו ירא ממנו, ומנהיג קלון בתקון העליון שלמעלה. עד כאן. וב"נצוצי הזוהר" הביא בשם מדרש "שוחר טוב": אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגשתי שלש מאות גמלים טעונים אף וחימה, ופגש בי אליהו הנביא ואמר לי: "אלו למי שמדבר בבית הכנסת".
ובספר חסידים (לר' יהודה החסיד מבעלי התוספות): ואסור לספר שיחה ולנהוג קלות ראש בבית הכנסת, בעמדנו לפני מלכנו, אדון כל הארץ, יתברך שמו. ואוי להם לרשעים הנוהגים קלות ראש, אשר לא אימת ש-ד-י עליהם, ולא פחדו ומוראו על פניהם, ולא יבינו…, כי בכל הארצות המלכים של עכו"ם כורעים על ברכיהם בבית תִּפְלוּתָם, ועומדים באימה ובפחד ורעד, וכפיהם פרושות לאלוהיהם, מעשה ידי אדם, אשר לא יראו ולא ישמעו. אמנם אנחנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, חי וקים, רם ונשא, יתברך שמו ויתעלה זכרו, אליו כל דומיות ותהלות, על אחת כמה וכמה שיש לנו לעמוד לפניו באימה ביראה בפחד ורעד וברתת. ע"ש.
ובספר הרוקח, בתקוני התשובה: הרגיל לדבר דברי חול בבית הכנסת, אפילו שלא בשעת תפלה, יתענה ארבעים יום, וילקה בכל יום, ומכאן ואילך ישב במורא גדול, ויתפלל בכוונה, ולא ידבר בבית הכנסת כלל. ע"כ.
כתב רבנו יונה: לא ישיח שיחת חולין כשהש"צ מתפלל. ואם שח, הרי הוא חוטא, וגדול עוונו מנשוא, וגוערין אותו. עד כאן. ובשו"ע פסק כן להלכה. ובספר מצוות קטן כתב: …ומצינו במדרש ובתלמוד, גם ספרו לנו אבותינו וראינו בעינינו, כמה בתי כנסיות אשר נהפכו להיות בתי עובדי אלילים על שהיו נוהגים בהם קלות ראש… ובבעל הטורים על התורה כתב: מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת, מקיפים לו כל גופו בקוצים. ובבאר הגולה הביא, שרבינו תם בצירוף שאר רבנים עשו חרם, שלא ידברו בבית הכנסת, אלא ישבו שם באימה ויראה. ע"כ. ובספר ראשית חכמה הביא דברי הזוהר שישראל מתעכבים בגלות על שנוהגים קלון בשכינה, הם המדברים דברי חולין בבית הכנסת.
קורא יקר, די בדברים אלו כדי שהאדם יחליט לשנות את הגישה לבית הכנסת. קבל על עצמך מעתה להתנהג ביראה בבית הכנסת, לא לדבר דברי חולין, ולהתפלל בכובד ראש. "והוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים", חזק ונתחזק בעד אלוקינו. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
