פרשת מקץ
פרשת מקץ נקראת תמיד בימי חנוכה, וכתב השלטי גיבורים על המרדכי במסכת שבת דף עט. רמז לדבר, תיבת "שנתים" ראשי תיבות שמאל נר תדליק ימין מזוזה. ובא לרמוז לנו כדי שימי חנוכה ישפיעו עלינו לכל השנה, דהנה אחר שפתר יוסף את חלום פרעה הוא אומר לו: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
ולכאורה יש לשאול, דהרי חכם נקרא מי שמבין מה שאומרים לו, ואילו נבון פירושו המבין דבר מתוך דבר, ואם כן היה לו להקדים את החכם לנבון, ולא את הנבון לחכם. ועוד צריך ביאור, מה ענין נבון וחכם לשמירת התבואה, הרי לזה נזקקים לאדם מומחה שמכיר את טבע התבואה ויודע איך לשמור עליה שלא תתקלקל.
אלא כותב השפת אמת (מקץ תרל"א) שטבע האדם שבימי השובע והשפע אינו מחשיב כל גרגיר תבואה, שמרוב השפע שיש לו לא שם לב לשיבולים שנופלים בדרך. לכן מציע יוסף למנות איש נבון וחכם, שידע להזכיר לעצמו כל הזמן שהשובע שהוא רואה מול עיני הוא שקר, ויבוא יום ויבואו ימי רעב, וכל שיבולת ושיבולת תהיה חשובה. לכן צריך קודם כל איש נבון שידע להשתמש נכון בחכמה שלו לאגור ולשמור על התבואה. לכן חג החנוכה חל בפרשת מקץ, כדי ללמדנו, שעכשיו אתה זוכה לאור עליון המאיר מנרות החנוכה, אבל עוד מעט יבואו ימי טבת ושבט, שהם ימי חושך השייכים לעשו הרשע, תדע לנצל את הימים הללו, לאחוז ולאסוף כל חתיכת אור, קדושה, וצניעות שיוכלו לעזור לך בהמשך הדרך.
החיד"א בספרו ראש דוד פרשת מקץ כתב כי בשמונת ימי חנוכה נמצאים תמיד בלי יוצא מן הכלל יום אחד שהוא שבת קודש ויום אחד שהוא ראש חודש טבת, שבהם אומרים "על הניסים" גם על הצלת מצות שבת וראש חודש, ועצם שמונת ימי חנוכה הם כנגד שמונה ימי מילה, הרי לנו בשמונה ימי חנוכה רמז על כל שלוש המצוות שביקשו היוונים לבטל, והקב"ה הפר עצתם וקלקל מחשבותם.
על פי האמור מיישב החיד"א קושיית הבית יוסף בסימן תר"ע על מה שתיקנו שמונת ימי חנוכה, שהרי מבואר בגמרא (שבת כא:), שמצאו פך אחד שהיה בו להדליק יום אחד, נמצא כי כשהדליקו ממנו שמונה ימים לא היה הנס רק שבעה ימים, אם כן מה ראו על ככה לקבוע שמונת ימי חנוכה. אך לפי האמור יש לומר כי מה שתיקנו יום השמיני, הוא זכר לנס שעל ידי הניצחון של החשמונאים חזרה לישראל מצות מילה ביום השמיני. עכ"ד. וכן כתב ה"כל בו" (סימן מ"ד) כי מטעם זה תיקנו שמונה ימי חנוכה, זכר למצות מילה לשמונה ימים שביקשו היוונים לבטל.
נחלקו הראשונים בענין מצות מילה אם היא בבחינת סור מרע להחליש את כח הרע שבקרבו על ידי הסרת הערלה, או שהיא בבחינת עשה טוב להמשיך עליו קדושה. הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (חלק ג' פרק מ"ט) כתב טעם למצות מילה, כדי להחליש כח התאוה שבא מצד היצר הרע: "כי בהסרת הערלה תחליש האבר, ויתמעט על ידי זה התאוה היתירה על הצורך, היות מסתפקים רק בהכרחי מבלי מותרות". וכן כתב ב"אלה המצות" למהר"ם חאגיז (מצות מילה) כי על ידי מצות מילה נחלש כח היצר השולט בגיד הנשה הסמוך לו, ועומד על גביו לשטנו יותר מכל שאר האיברים.
אבל הרמב"ן (פרשת לך לך י"ז, ט') מפרש הטעם, כי אות ברית היא כאות שבת להוספת קדושה באדם: "ועל דרך האמת טעם "הנה בריתי אתך", כטעם (ויצא כ"ח, ט"ו) "הנה אנכי עמך" "ויאמר כי אהיה עמך", "יהי ה' אלקינו עמנו", יאמר כי הברית יהיה עמו ולכן יפרה וירבה, ואחר כך ציוה שישמור אברהם הברית הזאת, ותהיה המילה לאות ברית, והנה האות הזה אות כשבת, ולכן ידחה אותו, והבן זה".
והכריע בעל עקידת יצחק (שער י"ח) כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, שיש במצות מילה שני הענינים גם יחד כדברי הרמב"ם להחליש כח היצר בבחינת "סור מרע", וגם כדברי הרמב"ן להוסיף קדושה על האדם בבחינת "עשה טוב".
על פי האמור מבאר הבית הלוי (פרשת לך לך ד"ה התהלך לפני) שזהו ענין מצות מילה ומצות פריעה, כי מצות מילה שהיא הסרת הערלה היא בבחינת "סור מרע" להחליש כח היצר, ואילו הפריעה שהיא הסרת העור לצדדים כדי לגלות אות ברית קודש, היא בבחינת "עשה טוב" להוסיף קדושה באדם.
לפי זה יש לומר כי ביום השמיני של חנוכה, כשהדליק יוסף את שמונת הנרות בחלון ביתו כדי להמשיך לו קדושה מיום השמיני של חנוכה שהוא כנגד מצות מילה, שיש בכוחה להחליש את יצר התאוה ולהמשיך עליו קדושת הברית.
שבת שלום ומבורך , חנוכה שמח
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
