פרשת במדבר
התורה מצווה שכאשר בני ישראל יוצאים למסע במדבר עליהם לכסות את כלי המשכן. וזה הליך כיסוי ארון הברית: "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה". יש כאן מרכיבים מנוגדים. בארון מונחים לוחות הברית, שעליהם חקוקים עשרת הדיברות, הכוללים את התורה כולה. ואולם הארון והלוחות אינם חשופים וגלויים לעין, אלא עטופים בכיסוי, ולא בשכבה אחת בלבד (פרוכת המסך), אלא גם "כסוי עור תחש", העשוי מבעל-חיים מת, ומהחלק הירוד שבו – העור.
בקודש הקודשים היה הארון גלוי במלוא הדרו, אבל אז נאסר על איש לראות אותו. קדושה גבוהה וגלויה כל-כך אינה לרצון הבורא. אדם שנחשף להתעלוּת גבוהה כל-כך עלול להשתוקק להינתק מן הגשמיות ולחדול מלחיות בעולם הזה הנחות והחומרי. זה היה חטאם של נדב ואביהוא, בניו של אהרן, "בקרבתם לפני ה' וימותו". הם חוו 'כְּלוֹת הנפש' מרוב דבקות בקב"ה, עד שנשמתם יצאה מגופם. וכך בקודש הקודשים מאיר גילוי אלוקי עצום, אולם אין זו דרך חיים יום-יומית. על היהודי להתנהל בעולם גשמי ולצקת קדושה לחיי החולין, ולא להתנזר ולהתרחק מהם.
כיסוי עור התחש שעל הארון מבטא את המסר הזה. לוקחים את הארון הקדוש ביותר ועוטפים אותו בחומר הנחות ביותר. מפני שרצון ה' שבני ישראל יעשו לו 'דירה' בתחתונים. הארון העטוף בשני הכיסויים היה תבנית של המציאות: יש עולם ירוד ושפל, עולם מלשון 'העלם', המסתיר את אור הקדושה. ואולם גם תחת מסך ההסתר יהודי יודע שיש לו תורה, המנחה את חייו ומדריכה את התנהגותו. נשיאת הארון הייתה משימה חשובה במעלה, שניתנה לבני קהת בלבד, אך מנשיאת הארון הגמרא (שבת צב,א) לומדת הלכות ודינים רבים, ונמצא שיש קשר בין התפקיד המיוחד הזה לבין כל יהודי. והאמת היא שכל יהודי יכול לשאת את התורה לכל מקום בחייו. שכן כדי לספוג מקדושת הארון אין צורך להיכנס אל קודש הקודשים; להפך, הקדושה של הארון מאירה דווקא בהיותו מכוסה בכיסוי עור תחש, בתוך המציאות המנוגדת של העולם דווקא.
רעיון זה נוסח על-ידי הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל): "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש… אשר נדבה רוחו אותו… לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו… הרי זה נתקדש קודש קודשים". מכאן שכל יהודי יכול לאחוז בדרגת הכוהן הגדול, ועל-אחת-כמה-וכמה בדרגת שבט לוי, ולהוביל את הארון ב'מדבר העמים' – להשרות את הקדושה בסביבה הנחותה של עולמנו. הקב"ה מתענג ממאמציו של היהודי להתגבר על הקשיים ולהצליח לקדש את העולם הגשמי; שעל אף ההתנגדויות והקשיים, ובמיוחד בתקופת הגלות, הוא מצליח לעמוד בניסיון, לשמור תורה ומצוות ולעבוד את ה'. (התוועדויות תשמ"ה)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
