פרשת נשא
"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ".
התורה מצוה כאן, שיש לשמור על טהרת מחנות ישראל, ולשלח את הטמאים מתוך המחנה, כל מחנה לפי דרגתו: א. מחנה שכינה. במדבר היה זה אהל מועד והחצר שלו, כל השטח שבתוך קלעי החצר. בבית המקדש היה זה שטח המקדש והעזרות, שהיה מוקף חומה. משם יש לשלח את כל ג' הטמאים: הן טמא לנפש (מי שטמא בטומאת מת), הן זב והן מצורע.
ב. מחנה לויה. במדבר היה זה מקום חניית הלויים מסביב למשכן כמבואר בפרשת במדבר. בבית המקדש היה זה שטח הר הבית, המוקף בחומת הר הבית (החלק המערבי של חומה זו הוא הוא "הכותל המערבי" שאנו עומדים היום מחוצה לו כדי להתפלל, כאשר מהצד השני הוא הר הבית, לשם אסור לנו להכנס כי כולנו טמאי מתים). שם מותר לטמא מת להיות, ויש לשלח משם את הזבים ואת המצורעים.
ג. מחנה ישראל, הוא מקום חניית י"ב השבטים מסביב למחנה לויה, ג' שבטים בכל צד, כל השטח שבתוך ענני הכבוד (ובבית המקדש היה זה שטח העיר ירושלים, המוקף בחומת ירושלים). שם מותר לטמא מת ולזב להיות, ויש לשלח משם את המצורעים.
וכתב השל"ה הקדוש שיש רמז בדבר. הרי כתוב "והיה מחניך קדוש", ופירש זאת בזוהר הקדוש בדרך רמז, ש"המחנה" הוא רמז לגוף האדם עם רמ"ח אבריו המרכיבים אותו, שהם צריכים להיות קדושים.
ולפי זה גם לענייננו, זה הרמז בשילוח הטמאים מתוך המחנה. ויש ג' מחנות: א. המחנה הראשון הוא הראש של האדם, שבו המוח, שהוא שורש המחשבה. הוא הקדוש ביותר, ויש לשלח משם אפילו טומאה קלה, שהיא מחשבת איסור, וכמו שאמרו חז"ל: הרהורי עבירה קשים מעבירה. ב. המחנה השני הוא הלב, שהוא החיות של הגוף. והלב הוא בדרגה שניה מהמוח, וצריך שיהיה לב טהור ולב טוב. ג. המחנה השלישי הוא הבטן וכליו, שהוא מקום המאכל ומקום מוצאו, והוא דבר מכוער מצד זה שהאדם הוא חומרי ואי אפשר לו להתקיים בלי זה, אך מכל מקום ישלח משם טומאה חמורה, שיתקדש במאכליו כל מה שאפשר, וגם בבית הכסא הזהירו שיהיה צנוע, והכל כדי לשלח את הטומאה החמורה. עד כאן דבריו.
הרב חיד"א זצוק"ל בספרו "פני דוד" הרחיב את הדברים: במוח, אם יהרהר בכפירה ח"ו או בעבירה (בעריות), הרי זה מטמא את הנפש, כי ידוע שבשאר עבירות אם תכנן אדם לעבור עבירה ולא עשה בסוף, אין הקב"ה מצרף מחשבה זו למעשה, אך מחשבה של עבודה זרה כן מצטרפת למעשה. וגם על מחשבות של עריות, אמרו חז"ל: הרהורי עבירה קשים מעבירה. ולכן צריך להרחיק מחשבת פגול מהמוח, שהוא החשוב מהכל, כמו מחנה שכינה. עוד סיבה לחשיבות העליונה של המחשבה היא, שהידיעה והמחשבה הוא מתנת אלקים לאדם (מה שאין כן אצל בעלי החיים), והוא מתיחס למחנה שכינה, שהוא דבר רוחני. ובפרט שסוד המחשבה הוא עליון ונורא, ולכן צריך להרחיק ממחנה שכינה, הרומז למוח, כל דבר המטמא הנפש והם הרהור מינות ועבירה.
והלב כנגד מחנה לויה, כי הוא ראש לאברים, ונברא לכבודו יתברך, כמו הלוים עובדי עבודתו, וצריך להרחיק משם זב, שלא יתור אחר לבבו בעמקי תאות עריות עד שיהיה זב, וצריך להרחיק כל דבר שעל ידו יכול להיות זב.
והבטן כנגד מחנה ישראל, שהבטן הוא מקור ישראל, וצריך להרחיק משם מצורע, שלא יגרום על ידי ביאות אסורות ומאכלות אסורות להיות מצורע, שידוע שעל ידם באה הצרעת, וצריך שיהיו מחנותיו קדושים, כמו שנאמר "והיה מחניך קדוש", וכתוב "בקרבך קדוש". עד כאן מהרב חיד"א.
קורא יקר, כל ה"מחנות" שלנו מותקפים היום. כל כלי התקשורת בהם אנו מוקפים (ויש המקיפים את עצמם מרצון, ודי למבין) מלאים ממחשבות כפירה, ממראות אסורות והסתה לעריות. הרחוב והסביבה מלאים ממסיתים ומדיחים מה' ומתורתו, מחוסר צניעות ומפיתויים. המזון אותו אנו צורכים מלא משקצים ורמשים (שמי שאינו בודק לפני שאוכל, ודאי נכשל), וכל מיני מזון מוכן מלא בחששות של איסורים דאורייתא ודרבנן (נבילות וטריפות מגוים, או שחיטה שאינה מושגחת כראוי, ערלה, טבל, יין נסך, בישולי גוים וכו'). היום יותר מתמיד מחנה הקדושה נמצא תחת איומים רבים, גלויים וחבויים, וללא השגחה מעולה מצידנו לשמור את מחננו קדוש, הפגיעה גדולה וקשה. זו המלחמה האחרונה. לקראת הגאולה, כוחות הטומאה מתפרצים בכל העצמה, ועלינו להיות זהירים שבעתיים. ומי שיזכה לעמוד בניסיון האחרון, ולשמור את עצמו קדוש, יזכה לגאולה השלימה, וככתוב (ישעיה ד, ב-ג): "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם, קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ, כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָיִם". בהצלחה. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
