פרשת קרח
יחיד ורבים הלכה כרבים
פרשת קרח מאז ומתמיד יפה הייתה נדרשת על ידי המגידים. ראיתי דרך יפה לפרש העניין על פי הגמרא בבא מציעא (נט:) תנורו של עכנאי, שר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, ר' אליעזר היה יחיד בדעה מול שאר חכמי ישראל וניסה בכל מיני אותות ומופתים להוכיח שדעתו אמת, וכל תשובות שהביא לא קיבלו חכמי ישראל אמר להם אם הלכה כמותי חרוב יוכיח, נעקר החרוב ממקומו מאה אמה ויש אומרים 400 אמה, אמרו לו חכמים אין מביאים ראיה מן החרוב, אמר להם אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח, הלכו המים לאחוריהם, אמרו לו חכמים אין ראיה מן המים, אמר להם ר' אליעזר אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, נטו ליפול גער בהם ר' יהושוע, אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם, לא נפלו מפני כבודו של ר' יהושוע ולא זקפו מפני כבוד ר' אליעזר, ועדיין מוטים ועומדים. ועוד אמר להם ר' אליעזר אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצתה בת קול ואמרה להם מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, עמד ר' יהושוע על רגליו ואמר לא בשמים היא שכבר ניתנה תורה בהר סיני, ואין משגיחים בבת קול שנאמר יחיד ורבים הלכה כרבים.
אומרת הגמרא באותו יום שכל טהרות שטיהר ר' אליעזר שרפום באש, ונימנו עליו וברכוהו (לשון סגי נאור) אמרו מי ילך ויודיעו, שלחו את ר' עקיבא, לבש שחורים ועמד בריחוק 4 אמות, אמר לו מה יום מיומיים מדומני שחברים בטלים ממך, אף הוא ר' אליעזר קרע בגדיו חלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע. אומרת הגמרא באותו יום העולם לקה שליש בזיתים, שליש בחיטים, שליש בשעורים, ואף רבן גמליאל נפטר מקפידה של ר' אליעזר.
גם כשלומדים את הסוגיא הזאת שהיא מזעזעת בפני עצמה לכאורה ר' אליעזר שהיה גדול בתורה בדורו ובעל השגה נשגבה הרי ידע שכתוב בתורה יחיד ורבים הלכה כרבים, ואם כן מה לנו כל מיני הוכחות שהביא.
כותב הבן איש חי בספרו 'הבן יהוידע' שמן השמים רצו לנסות את החכמים האם ילכו אחרי המופתים האלה או ימשיכו לדבוק בכלל של 'אחרי רבים להטות' וגופה עצמו היה ניסיון. ולמה ר' אליעזר דבק בדעתו ולא קיבל את דעתם של החכמים שאותו היום הרי שרפו את כל טהרות שטיהר רבי אליעזר בפניו, אמר ר' אליעזר אם היו מתכוונים לשם שמים לא היו לוקחים את הטהרות ושורפים אותם בפניי אם אכן מותר לבזות ולפגוע במי שסבור אחרת ממך, הרי גם אם הוא בדעת מיעוט ויחיד אסור לבזותו ולפגוע בו, היה אפשר להודיע בבית המדרש שכל אחד יעשה שאלת חכם בטהרות שטיהר ר' אליעזר וכל אחד היה מקבל תשובה מהרב, אבל עצם זה ששרפו טהרותיו בפניו משמע שעשו הכל כדי להקניטו ולהכעיסו ולא לשם שמים. סובר ר' אליעזר מתי חל הכלל של אחרי רבים להטות כאשר פונים לשם שמים, אבל פה שלכאורה חכמים לא פעלו לשם שמים, על כן לא חשש לפסיקה של אחרי רבים להטות.
באותו ענין, המוטו של ר' אליעזר היה חכמים הזהרו בכבוד חברכם, גמרא ברכות (כח:) מספרת הגמרא שחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידם לבקרו אמרו לו רבנו למדנו הלכות חיים ונזכה לעולם הבא אמר להם 'הזהרו בכבוד חברכם'.
כתוב בגמרא ברכות (טז:) רבן גמליאל כשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומים, אמרו לו הרי אין מקבלים תנחומים על עבדים, אמר להם אין טבי עבדי כשאר העבדם כשר היה, וכשמתה שפחתו של ר' אליעזר נכנסו תלמידם לנחמו עלה על העלייה ועלו אחריו, נכנס לאנפילון, נכנסו אחריו, נכנס לטרקלין ונכנסו אחריו, בכדי שלא יקבל תנחומים על שפחתו, אמר להם כמדומה אני שאתם נכווים בפושרים עכשיו אני רואה שאין אתם נכווים אפילו בחמי חמים, הרי הלכה שאין מקבלים תנחומים על שפחות ועבדים, שואל בספר 'שערי אורה', מדוע היה צריך ר' אליעזר לחמוק מהם בפשוט היה אומר להם מההתחלה הלכה אין מקבלים תנחומים על שפחה ועבד, אלא שר' אליעזר חשש בזה שמדבריו היה מובן לכאורה ששפחתנו אינה כשרה, כמו טבי עבדו של ר' גמליאל וזה היה פוגע במעמדה, ואפילו שהיא שפחה לא רצה לפגוע בה.
ר' אליעזר הגדול איש המעלה הנחיל לדורות אחריו הזהרו בכבוד חברכם וממשיך דרכו היה ר' עקיבא שאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. על פי זה יובן למה היה קצף על תלמיד ר' עקיבא שמידת הדין פגעה בהם ש-24 אלף זוגות נפטרו מפסח עד עצרת ולמה דווקא בימים אלו, כאשר תלמידי ר' עקיבא נטו מן הקו שהנחיל להם רבם ולא נהגו כבוד זה בזה הם פגעו כביכול בקו המסורת של התורה שקיבלו מרבם ורבם קיבל מרבותיו ואין זה רק חטא בעלמא אלא סטיה מקו המסורת שדרשה מן התלמידים שלמות בין אדם לחברו וכאשר נוטים מן המסורת גדולה הסכנה לערעור על כל יסודות התורה ולכן פגע בהם מידת הדין ונענשו ודווקא בימים אלו בין פסח לעצרת כי אלו הימים של הכנת מתן תורה שעם ישראל הגיע למצב 'ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד'. ולא יתכן לקבל את התורה כאשר אין שלמות בבן אדם לחברו.
יהי רצון שה' יתמלא עלינו רחמים יחיש גאולתינו ונזכה להתרחק מן המחלוקת.
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
