הרב אליהו גגולא בדברי תורה לפרשת 'פנחס'

הרב אליהו גגולא בדברי תורה לפרשת 'פנחס'

פרשת פנחס

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת פינחס. הפרשה נפתחת כך: {כה, י'-י"ג} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לאחר מעשה הגבורה של פנחס התורה מביאה את השכר שזכה לו, "ברית שלום" שהרי פנחס הוא אליהו כידוע, וכ' בעל הטורים שיעקב לקח ו' מאליהו למשכון עד שיבוא המשיח, לכך כ' פעם אחת אליה בלי ו' ויעקוב עם ו' שלקח מאליהו אות עד שיבוא המשיח ומשיח בגימטרייה זה משיח שאז יהיה שלום. כמו כן זכה שבניו היו כהנים גדולים וזהו: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.
התורה חוזרת על הייחוס של פנחס גם בתחילת פרשתנו וצריך להבין מדוע לאחר שכבר נכתב יחוסו בסוף פרשה שעברה.
רש"י כותב כך: "לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן" פירוש: טענת השוללים הייתה, כי מעשהו של פינחס לא היה תוצאה מקנאות קדושה אלא מסקנה של שורש רע שהיה נטוע בקרבו מצד אבי אמו. ואלמלי היה מחונך לפי דרכו ושיטותיו של אהרן הכהן, מצד אביו, הרי מעולם לא היה מגיע לדבר זה של הריגת אדם. על כן בא הכתוב לייחסו "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" – התורה מעידה ואומרת, כי מעשהו של פינחס לא נבע ולא בא כתוצאה משרשי הרע שהיו בו מצד אבי אמו שהיה מפטם עגלים לע"ז, אלא שמעשה זה הוא תוצאה ישירה מהתייחסותו אל אהרן הכהן, מהחינוך הנאמן שהקנה לו אהרן הכהן.
דבר זה אנו מוצאים גם אצל יעקב אבינו שביקש לא להיות מוזכר בייחוס קורח אליו כפי שמופיע בתחילת פרשת קרח "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" אומר רש"י "יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבדי"
אפילו שכולם ידעו שיעקב היה אבא של לוי בכל אופן ביקש, כי כל דבר שאדם עושה יש לזה קשר להוריו ולשורשים שממנו בא, לכך ביקש לא להיות מוזכר שם, לומר, דבר זה לא בא ממני. וכתוב בספרים הקדושים שאם לא בא דבר זה מיעקב אז מלוי, היכן? בשכם, שהלכו והרגו את כל תושבי שכם מבלי להתייעץ תחילה עם יעקב. רואים כמה משפיעה עובדה שאדם עושה אצל צאצאיו.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא ביותר, אומרת המשנה באבות {פ"ה מ"ב} – "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם", ומשנה לאחר מכן נאמר {שם מ"ג}: עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם.
נשאלת השאלה – מה קרה שבמשנה השניה קיבל אברהם את התואר 'אבינו'?
כותב ר' חיים מוולוז'ין: עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו. כאן אמר 'אברהם אבינו' ולעיל אמר מנח ועד אברהם ולא אמר 'אבינו' . ירצה בזה על פי מה שכתוב {משלי כ, ז} "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו". כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש שרבים מעמי ארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו. וכן ההתעוררות לאדם פתאום לילך לארץ הקודש הוא מנסיון לך לך. וקבלת כל דעבדין משמיא לטב – מנסיון הרעב, שלא הרהר אחר מדות השי"ת. וזה שאמר הכתוב {משלי כד, טז} "כי שבע יפול צדיק וקם ורשע יפול באחת", פי' כי הצדיק אף אם יפול לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא קם ועומד על עמדו. ובאחת יפול הרשע, כי למפלה יחשב ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו.
רואים כמה מעשה שאדם עושה משפיע על בניו, מאברהם אבינו הושרש בנו הרצון להגיע לארץ ישראל ולמסור את הנפש על קידוש ה'.
יזכנו הקב"ה, שהמידות הטובות שלנו יחלחלו לילדנו ונזכה לגאולה השלמה ב"ב אמן
הרב אלי גגולא הי"ו מחיפה

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*