פרשת בלק
הענווה סוד קיומנו:
כדי לזכות בתואר אלוף העולם במרוץ "ראלי דקאר" גמע ג'ינייה דה ויליירס 9,000 ק"מ בארצות ארגנטינה וצ'ילה, בסיומם הוכתר לנהג הטוב ביותר בעולם לשנת 2009, אף על פי כן אם נבקש לקבוע מה גרם לזכייתו לא נוכל לתלות זאת בכישוריו בלבד.
ברור לגמרי שליכולותיו של ג'ינייה חלק מכריע בזכייה, אולם עם זאת יש להוסיף כי לרכב שהעמידה לרשותו חברת פולקסוואגן יש חשיבות לא פחותה כלל, משום שאף שאין חולק על יכולותיו הנדירות של דה ויליירס ברור לחלוטין שללא כלי רכב מתאים לא היו יכולותיו לצאת מן הכוח אל הפועל והיו נותרות "על הנייר" בלבד.
על מנת לנצח נדרש אמנם דה ויליירס לכישורים אך בד בבד נזקק גם לכלים, השימוש המושכל שעשה בשניהם יחד הוא אשר הביא לזכייתו.
למען האמת ניתן להשוות בכך את נהג המרוצים למנהל, שכדי להפיק את יכולותיו הניהוליות מן הכוח אל הפועל נדרש המנהל ל"כלים" שבעזרתם יעפיל אל ההצלחה המיוחלת.
המשאבים העומדים לרשות המנהל זהים לכלי הרכב העומד לרשות נהג המרוצים, וכשם ששימוש מושכל בכלי הרכב יעצים נהג המרוצים את סיכוייו לזכות בתואר הנחשק, כך בדיוק שימוש מושכל של מנהל במשאבים העומדים לרשותו יסללו את דרכו להצלחה.
ומזווית נוספת, כשם שנהג מוצלח מכיר בתכונות רכבו ומגבלותיו ולפיכך יודע כיצד לתמרן ולנצל את יכולות רכבו, כך מנהל מוצלח מכיר את יכולות כליו ומגבלותיהם ורק כך יידע להשתמש בהם בתבונה.
וזהו שאנו אומרים שמנהל אינו אלא נהג, מה זה יש לו מטרה אף זה יש לו, מה זה אינו יכול להגיע אליה ללא כלים כך זה, מה זה נדרש לכישוריו כדי להשתמש בכלים העומדים לרשותו אף זה.
אלא שלמרות שדמיון רב יש ביניהם ישנו הבדל מהותי בין משאבי הנהג למשאביו של המנהל, משאביו של דה ויליירס גולמיים דוממים ונטולי חיות היו, לעומתו משאבי המנהל מורכבים שבעתיים אלה אינם דוממים אלא נושמים חושבים ומרגישים ובמילים אחרות מדובר הרי בבני אדם שאותם הוא מנהל, לפיכך דרכו של המנהל אל ההצלחה קשה ומורכבת מדרכו של נהג המרוצים.
על מנת "להשתמש" באנשים באופן מושכל על המנהל להפוך למנהיג, ממנהל המנצל את סמכותו למצביא המוביל את חייליו, מנהל מוצלח הנו זה המכיר ביכולות עובדיו ומשכיל להשתמש בהם בדרכו אל היעד,
המנהיג הוא זה המסוגל להפוך את יעדיו ליעדי אנשיו, לאמור שעובדי המנהיג אינם עובדים עבורו אלא עבור עצמם, וזאת מפני שיעדיו הפכו ליעדיהם והצלחתו להצלחתם שלהם.
יסוד זה מובא בתשובת החבר לשאלת מלך כוזר (כוזרי ג' ג') מיהו חסיד? וכך הוא משיב לו "החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חוקם ומספק להם כל צרכם במידה נכונה והוא נוהג בכולם בצדק ולא יעשוק איש מהם ולא ייתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו, כי על כן הוא מוצא את כולם בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להיענות לקריאתו עושים ככל אשר יצוום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם".
כדי שיסורו נתיני המושל למרותו נדרש המנהיג להכיר בצרכי נתיניו ולמלאותם, לטעת בם תחושה כי לא הם המשרתים אותו אלא להיפך, הוא המשרת אותם ובלעדיהם אין הוא מגיע אל יעדיו.
רק כך רותם המנהיג את נתיניו למטרותיו והופך את מטרותיו למטרותיהם, ורק כך כפי לשון הכוזרי "בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להיענות לקריאתו עושים ככל אשר יצוום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם".
הפיכתו של האדם ממנהל למנהיג תנאים רבים לה, אלא שבטרם יתגשמו הוא נדרש להנהיג עצמו במידה אחת שבלעדיה למנהיג לא יהפוך והיא ה"ענווה", וגם אם נראה כי אין ענווה במקום ניהול אין הדבר כך.
כאשר חשים העובדים שמנהלם אינו זוקף הצלחתו רק לעצמו אלא למאמציהם תגבר תפוקתם הרגשית והם יהפכוהו למנהיג, שבכך גורם להם לחוש כי בלעדיהם אין הוא מסוגל להגיע ליעדיו.
מתארת התורה בפרשתנו באריכות את כל הקורות שקדמו לביאתו של בלעם אל בלק, שמכל אלו לימדתנו התורה ששלושה יסודות רעים מנת חלקו של בלעם היו, ואלו הן: א'- "רוחו גבוהה", בכך שהשיב לשלוחי בלק שמאן ממנו ה' להלוך עמם, וכפי שפירש רש"י אלא עם גדולים ונכבדים מהם, ב'- "נפשו רחבה", בכך שהשיב שוב לשלוחי בלק "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" וכו', שמחמד ממון אחרים היה, ג'- "עין רעה", כנאמר "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל" וכו' שביקש להכניס בהם עין רעה.
והסיבה שהדגישה זאת התורה מבואר במהר"ל שבלעם לא אדם פרטי היה אלא ראש לאומות העולם, וכל הנוהג במידותיו מתלמידו של בלעם ייחשב, לעומת זאת אברהם אבינו ראש אומתנו ייצג ניגוד מוחלט לעמדת בלעם, כנאמר במסכת אבות פרק ה' משנה י"ט "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו וכו', עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה" וכו'.
שני מנהיגים אלו ייצגו שתי צורות חיים שונות, בעוד שבלעם ייצג את החשיבות העצמית, את השררה, ואת החמדה שהינן משקפות את רצונו העצמי בלבד, אברהם ייצג את רצון הבורא ולפיכך לרצונו העצמי לא היה מקום כלל וזו הסיבה העיקרית שהנהיג אברהם עצמו בשלושת יסודותיו הזכורים במסכת אבות ששורש כולם הינה ה"ענווה", שהענווה מלמדת על ביטול החשיבות העצמית, ובכך כל הנוהג במידותיו של אברהם מתלמידיו ייחשב לפי שזהו מנהיג אמיתי המכיר במיעוט כוחו, ובכך נחשב אברהם למנהיג האומה ולא למנהל בלבד משום שהמנהיג משריש בנתיניו את הערכים הנכונים, ואילו בלעם לעומתו למען האמת אינו נחשב למנהיג כלל לפי שכל חפצו היה מימוש רצונו העצמי, ולא היה בו כל חפץ להנהיג את צאן מרעיתו למען ערכי האמת.
הוא אשר הזכרנו בתחילה, מנהיג אמיתי הינו הדואג לרצון נתיניו ומשריש בהם ערכי אמת, כזה היה אברהם אבינו ראש אומתנו והכל בעקבות ענוותנותו.
זאת מאלפת התורה אותנו בינה לבל נעתיק דוגמה מבלעם אלא מאברהם.
שבת שלום.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
