שבת שמחת תורה
כל העולם, כולם תועים, אבודים, הולכים בדרך המובילה אותם לשום מקום. לא מגיעים אל היעד. אנחנו זכינו להדרכה, ה' נתן לנו את התורָה, שתדריך ותורֶה לנו את הדרך, שלא נהיה תועים. מתוך כל המיליארדים בעולם, שנולדים, אוכלים, שותים ומתים והולכים לאבדון (אם לא קיימו 7 מצוות בני נח)… מתוך כל אלו נבחרנו אנו לקבל את התורה, שתוביל אותנו לחיי העולם הבא, חיי נצח (מעל 900 מיליארד שנים…), חיים של עונג וקרבת אלקים, חיים של שמחה אין קץ. ועל כך עלינו לשמוח, ולהודות לה' בכל יום: "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו".
ואם השמחה צריכה ללוות אותנו בכל המצוות, כל שכן במצות תלמוד תורה. בלימוד התורה יש מעלות שאין בכל מצוות התורה, וכבר אמרו חז"ל במשנה "ותלמוד תורה כנגד כולם", ששקולה מצוה זו כנגד כל המצוות. וכבר הספרים מלאים ממעלות המצוה הזאת.
העוסק בתורה הוא אהוב אצל ה' יתברך, וכמו שכתוב בפרקי אבות: (ו, א): רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כדאי הוא לו, נקרא רֵעַ, אהוב וכו' (עיין שם). וכן מובא בזוהר הקדוש (בשלח מו, א): ר' יוסי פתח: … כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שמשתדל בתורה אהוב הוא למעלה, אהוב הוא למטה, הקב"ה מקשיב לו לדבורו, לא עוזב אותו בעולם הזה, ולא עוזב אותו בעולם הבא… וכן כתוב בתנא דבי אליהו זוטא (פרק יח): "אמר רבי יוחנן: מעיד אני עלי שמים וארץ, שכל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה לשם שמים וכו' אשתו ובניו יראים ממנו, וגוים יראים ממנו, ומלאכי השרת שואלין בשלומו, והקדוש ברוך הוא אוהב אותו אהבה גמורה"… ובתנא דבי אליהו רבא (פרק כח, א) כתוב: "כשם שהקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל, ואוהב את התלמידי חכמים ביותר… כך יהא אדם אוהב את ישראל, ויהא אוהב את התלמידי חכמים ביותר".
נמצא שעל ידי עסק התורה (לשמה) האדם הוא אהוב על ידי המקום ברוך הוא. מי הוא זה בן אנוש, שיזכה שמלך מלכי המלכים הקב"ה, יאהב אותו? איזו מעלה מפחידה זו, שה' יתברך, הגדול, הגבור והנורא, בורא כל העולמות (עולמות אין קץ ואין מספר, כמתואר בזוהר הקדוש), האין סוף ברוך הוא, וכבר נאמר "לו דומיה תהלה" – הוא יאהב אותך שאתה עוסק בתורתו. כל מי שמהרהר בגדולתו של בורא עולם, ומקבל יראה ממנו ואהבה אליו, ואז עולה בדעתו שבורא עולם אוהב אותו, פשוט לא יכול שלא לשמוח.
וידוע שכל העולמות העליונים, על כל הברואים אשר בהם, כולם תלויים באיש הישראלי למטה, שבעת שמקיים מצוה מוריד אור ושפע עליון מאת ה' יתברך, דרך כל העולמות, עד אליו, ואז כולם שמחים ונהנים מאותו אור ושפע גדול, אך בעת שחוטא, להיפך, מצמצם האור והשפע, וכל העולמות בצער. וכתב בספר "שולחן הטהור" של ר' אהרן ראטה זצוק"ל (וציינתי את דבריו לפני על גבי כריכת ספר "מדרש רבה" אשר לי), וזו לשונו (מבוא השער, סוף פרק ג): "וכמה וכמה צריך לשמוח בעת שזוכה לקבוע עתים לתורה, כי אילו היה רואה בעיניו עד כמה אלפים ורבבות עולמות מנענע בשפתיו בעת למודו ותפלתו, הכל לפי ערך נפשו, היה כמעט כמשתגע" [וסיים שם: "כמו שמסופר מצדיקים, שהתלהבו עד כדי התפשטות הגשמיות, מגודל השמחה והחדוה ממה שטפה סרוחה זוכה לעשות ולתקן"].
ובא וראה כוחה של תורה, כשתתבונן במה שכתב בספר "אור תורה" (הגהות על ספר מעלות התורה לאחי הגר"א), וזה לשונו: ומה שלפעמים אין התפילה מועלת, היא מצד שאין יכולה לעלות למעלה, כי הסטרא אחרא מפסקת, כמו שאמרו (ברכות לב, ב): "מיום שחרב בית המקדש נפסקה מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים", והיא הסטרא אחרא המפסיק, ואינו מניח התפילה לעלות למעלה. אבל על ידי שהאדם עוסק בתורה, אז הקול הזה בוקע כל הרקיעים ומפנה מקום, כי הסטרא אחרא בורחת משם, וע"י זה התפלה עולה למעלה. עד כאן מספר "אור תורה". (ועיין עוד בכל הדברים האלה בספרי "אמרי אש" באריכות).
ובכן יִבְלֶה הפה מלספר, והיד מלכתוב, גודל ועוצם מעלת עסק התורה, עד כדי שהלומד דברים אלו, ומתבונן בהם!!! לא יכול שלא לשמוח מהזכות הגדולה, "אשר נתן לנו את תורתו, תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו", ותצא מיד מפיו הברכה: "ברוך אתה ה', נותן התורה". חג שמח.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
