התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'

התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'

פרשת ויצא

בפרשתנו כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". לשם העיר באר שבע שני הסברים:
א- על שם השבועה שנשבעו אברהם אבינו ואבימלך זה לזה בעת שכרתו ביניהם ברית.
ב- על שם הבאר השביעית שנחפרה במקום לאחר עשיית השלום עם אבימלך.
שני ההסברים הללו מסמלים עניין אחד – מצב של שלום ושלווה בעם ישראל, עניינה של חרן הוא הפוך בדיוק, חז"ל מפרשים ששמה נקרא כך כי זהו חרון אף של עולם, אפילו 'עולם' בלבד מסמל מקום שבו לא מורגשת האלוקות, זהו השורש לשמו של העולם מלשון העלם, בחרן – חרון אף של עולם מודגשת עוד יותר ההעלמה וההסתרה של האלוקות.
ועל כך שואל הרבי מליובאוויטש: מדוע ירד יעקב אבינו ממקום נעלה כמו באר שבע למקום ירוד מבחינה רוחנית כמו חרן.
דרכו של יעקב אבינו היא דרכו של עם ישראל. לאברהם אבינו היה בן נוסף מלבד יצחק – ישמעאל, גם ליצחק היה בן נוסף מלבד יעקב- עשו, ועל יעקב נאמר ש'מטתו שלמה' כל בניו היו צדיקים כל תולדותיו הם עם ישראל, זוהי דרכו האמיתית של יהודי החכמה האמיתית היא לשמור על חוקי התורה ולקיים את המצוות דווקא כשקשה לעמוד מול ניסיונות קשים ולהתגבר עליהם, וכיצד מתמודדים מול הניסיונות גם את הדבר הזה נוכל ללמוד מיעקב אבינו, שבדרכו לחרן המקום בו העברות מתקבלות בקלות והמצוות בקושי רב עצר יעקב ללון ולפני שנרדם הוא הקיף את ראשו באבנים. הקפת הראש באבנים נראית לכאורה תמוהה, אם יעקב בוטח בהקב"ה שיגן עליו מפגיעת החיות הרעות שעלולות להיות בדרך למה לו להקיף ראשו באבנים, ואם יעקב בחר שלא לסמוך על ניסים ורצה להתגונן לפי דרכי הטבע היה עליו להקיף גם את שאר גופו באבנים?!
את התשובה לכך נוכל להבין אם נתבונן בפסוק 'יגיע כפיך כי תאכל אשיך וטוב לך' היגיעה צריכה להיות יגיעת הכפיים בלבד, אמנם כאשר אדם נמצא בעולם הזה עליו לעסוק בעניינים רבים כדי להשיג לעצמו פרנסה אך עליו להקפיד שהעיסוק בכל הדברים האלו היה רק יגיעת הכפים שהראש לא היה שקוע בענייני העולם אלא בדברים של קדושה, זו הייתה מטרתו של יעקב אבינו כאשר הקיף את ראשו באבנים בדרכו לחרן, הוא ידע לאן הוא הולך – לחרון אף של מקום שבו האלוקות בהעלם מאוד, ואמנם יהיה עליו להתעסק בעניינים שונים כדי להתקיים אם הוא יתעסק בהם רק עם הידיים וראשו יהיה שמור ומוגן רק בשביל עבודת ה', גם האבנים שאותם בחר יעקב לשמש כמגן מפני הפגיעות מלמדות אותנו הוראה חשובה: אבן הוא דבר דומם אין בה אפילו את החיות שיש בצמחים שגדלים ומתפתחים, אם דווקא בגלל זה יש לאבן מעלה היא לא מושפעת ממה שקורה סביבה חום קור גשם או שלג שום דבר לא משנה אותה.
כאשר יהודי צריך להתמודד עם ניסיונות העולם הזה שעלולים לסחוף אותו עליו להציב לעצמו חומה שתגן עליו, בדומה לאבנים שיעקב הקיף בהם את ראשו וזוהי קבלת על מלכות שמים שדומה לאבן, אי אפשר לסמוך על השכל שלנו שמבין את מעלת עבודת השם או על רגש האהבה והיראה להשם, ניסיונות העולם עלולים להזיז אותם מיציבותם החזקה, רק החלטה חזקה בקבלת עול שנובעת מתוקף פנימי לא תשתנה בשום מצב, קבלת עול מלכות שמיים היא ההגנה הטובה ביותר מול הניסיונות, יהודי צריך להרגיש את עצמו כמו חפץ דומם שלא יכול לזוז ממקום למקום, עבד פשוט שהקב"ה נושא אותו ממקום למקום כדי שימלא את תפקידו והשליחות שהוטלה עליו.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*