פרשת ויגש
כתוב במדרש שכאשר יעקב אבינו שלח את יהודה לארץ גושן הוא ציווה עליו להקים ישיבה. התורה היא כל חייו של היהודי, ולכן כאשר הוא נוסע למדינה חדשה עליו לוודא שעוד לפני שהוא מגיע לאותה מדינה שיהיה לו בה מקום ראוי ללמוד תורה.
הרבי מליובאוויטש שואל: לכאורה מעשהו של יעקב ניראה תמוה, הרי באותו הזמן היה במצרים יוסף הצדיק שעסק בלימוד תורה ואם כן מדוע שלח יעקב את יהודה במיוחד להקים ישיבה ולא סמך על לימוד התורה של יוסף שבוודאי הכין לעצמו ישיבה.
בכדי שנוכל להבין מדוע יעקב שלח את יהודה ולא הסתפק בתורתו של יוסף, עלינו להבין מהו ההבדל בין יוסף לבין יעקב ושאר השבטים, יעקב בחר להתרחק מענייני העולם הזה וכך גם אחד עשר השבטים חוץ מיוסף, הם בחרו להיות רועי צאן וכך הם לא נאלצו להתעסק עם כל ענייני העולם הזה שעלולים להפריע לעיסוקם בתורה ובמצוות. וכל זה בשונה מיוסף שכבר מצעירותו הוא לא היה יחד עם אחיו בעת שרעו את הצאן, אלא הוא היה יותר בדברים שקשורים לעולם כמו שהיה בבית פוטיפר שהוא התעסק שם בניהול העסקים והחשבונות- מלאכה שכרוכה בטרדה גדולה, ואחר כך בבית פרעה נתמנה יוסף למשנה למלך המנהיג את כל ממלכת מצרים, ואפילו שם למרות כל הטרדות היה יוסף הצדיק דבוק בענייני הקדושה וכל מחשבתו הייתה תפוסה בהם.
הסיבה להבדל בין התנהגותו של יוסף להתנהגותם של שאר אחיו נובעת מההבדל באלוקות שהאירה בהם, אצל שאר השבטים האירה חיות אלוקית -הם הרגישו כיצד כל מציאות העולם היא רק רצונו של הקב"ה. יוסף היה בדרגה גבוהה יותר, אצלו האירה החיות האלוקית שמעל העולמות -אצלו הייתה מורגשת העבודה שלגבי הקב"ה העולם לא נחשב בכלל כקיים, וזה היה המקור להבדל בעבודת ה' ביניהם: השבטים היו צריכים להתרחק מענייני העולם שהיו עלולים להפריע להם לעבודת ה' ואצל יוסף האירה החיות האלוקית בדרגה גבוהה יותר וההתעסקות בכל דברי העולם לא הפריעה לו להמשיך להיות שקוע במחשבתו בעניינים של קדושה.
אולם מעלתו של יוסף הייתה רק ביחס לנשמתו, בנוגע ללימוד התורה זה לא משנה מכיוון שלימוד התורה בשלמות הוא רק כאשר האדם הלומד שקוע כולו בלימוד, ואפילו אם הוא מתעסק תוך כדי לימוד בדברים אחרים וזה לא כל כך מפריע לו ללימוד, זה לא נחשב לימוד תורה באופן מושלם.
לאור האמור לעיל מובן מדוע לא הסתמך יעקב על לימוד התורה של יוסף והיה צריך לשלוח את יהודה ולהקים ישיבה, אמנם בנוגע לנשמתו של יוסף לא הפריעו עיסוקיו בענייני העולם הזה, אלא אדרבה שליחות בעולם הייתה דווקא בהתעסקות עם הגשמיות ורק כשעשה זאת הייתה העובדת השם שלו בשלימות, אבל כדי שלימוד התורה יהיה מושלם יש לעסוק אך ורק בו.
ומכאן נלמדת הוראה לכל יהודי, ישנם זמנים בהם תקפידו של האדם הוא ללמוד תורה, בזמן היותו תלמיד בתלמוד תורה או בישיבה צריכה להיות התורה 'תורתו אומנותו' ושזאת תהיה המלאכה היחידה שלו והוא עוסק אך ורק בה, וכמובן בכדי שלימוד התורה שלו יצליח, עליו לעסוק מפעם לפעם גם בקרוב יהודים אחרים ליהדות, אך מלאכת הפצת היהדות והפצת החסידות צריכה להיות בצורה שלא תנתק אותו מהתאחדות עם התורה, לימוד התורה באופן זה הוא הנותן קיום לעולם.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלמה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
