פרשת ויקרא
הקרבה שבהקרבה:
יום שישי ערב שבת פרשת "כי תצא" לפני כשלושים שנה, מר ג'ק ברונשטיין היה בדרכו למנהטן, הוא נהג ברכבו במנהרת "ברוקלין בטרי" כאשר נזכר שהוא חייב לנהל שיחת עסקים חשובה ביותר. היה זה טרם עידן הסלולרי ומכשיר טלפון לא היה ברכבו ולכן לאחר שיצא מן המנהרה נעצר בצד הכביש יצא מרכבו וניגש אל הטלפון הציבורי, הוא הושיט את ידו לשפופרת על מנת לחייג ולפתע הבחין ביומן פגישות המונח ממש מעל מכשיר הטלפון.
היומן עב הכרס היה מלא ברישומים אודות פגישות חשובות, וכן הופיעו בו שמות כתובות ומספרי טלפון.
"אולי מישהו איבד אותו, וכעת יש לי הזדמנות לקיים מצוות השבת אבדה" חשב בליבו, אולם מיד עלתה מחשבה נוספת בראשו, "אני נמצא במנהטן וכאן ההלכה לא מחייבת אותי להטריח את עצמי במצווה זו, אולי מוטב שאניח לכך".
אך ג'ק ברונשטיין "בעל קורא" היה ולמחרת הוא אמור לקרוא קבל עם ועדה בפרשת השבוע על מצוות השבת אבדה כנאמר (כי תצא כ"ב ג') "לא תוכל להתעלם".
"אני פשוט לא מסוגל להיות צבוע, אקח את היומן".
הוא פתח את הפנקס אולם לא היה רשום בו כל שם, הוא דפדף עד שהגיע לפגישות של אותו היום, אחת מהן הייתה ב"וול סטריט" והשנייה ב"מדיסון אבניו", "נו" חשב לעצמו "לך תחפש מישהו שיש לו פגישה באחד מאותם רחובות".
הוא עבר על הכתובות שביומן והבחין בשמותיהם של הרב דוד כהן והרב צוויק מברוקלין, אך מה עליו לעשות? להתקשר לאחד מהם ולשאול "האם הוא מכיר מישהו שאיבד יומן פגישות בו מופיע שמך"?
"טוב" חשב לעצמו, "אקח את היומן הביתה, אראה אותו לאשתי אולי היא תוכל לסייע".
במוצאי שבת פתחה אשתו את היומן בעמוד האחורי שם הבחינה במילה "אמא" ולצידה מספר טלפון עם הקידומת 305 שזו הקידומת למיאמי, "אולי אותה 'אמא' הינה אימו של מישהו המתגורר מחוץ לעיר" חשבה לעצמה.
מיסיס ברונשטיין חייגה את המספר והסבירה לאישה שהרימה את השפופרת בצד השני, "אנחנו יהודים אורתודוכסים החפצים לקיים מצווה מן התורה, בעלי מצא יומן פגישות ואנחנו מעוניינים להשיבו לבעליו. איננו יודעים למי הוא שייך אבל שמך מופיע בדף הכריכה האחורי, אולי מישהו מילדייך איבד אותו"?
"כן, כן"!! פרצה באמירה נרגשת, "בתי עובדת במנהטן והיא כל כך תשמח אם תחזירו לה אותו".
היא מסרה לגברת ברושטיין את מספר הטלפון של בתה והיא לא בזבזה אפילו רגע ומיד חייגה אליה, האישה הצעירה נשמעה מרוגשת ומאושרת ולמחרת בבוקר הגיעה לברוקלין על מנת לקבל את היומן האבוד, היא הסבירה להם שהייתה בדרכה להרים לשבות בשבת ואפילו לא הבחינה שאבד היומן. היא הודתה מקרב ליבה לגברת ברונשטיין על האכפתיות ועל טוב ליבה.
ביום שישי לאחר מכן ערב פרשת "כי תבא" היא הגיעה לביקור קצר בבית משפחת ברונשטיין נושאת בידיה זר פרחים ענק אליו הוצמד מכתב ובו מילות תודה חמות, ואז סיפרה להם את הסיפור המדהים הבא.
"אני פשוט לא יודעת כיצד אוכל להודות לכם, שמעו מה קרה אתי במוצאי שבת שעברה אך קודם לכן דעו כי לפני חמש שנים חזרתי בתשובה ואמי חדלה מלדבר עמי. היחסים ביננו היו מתוחים מאוד ואמא לא הפסיקה לומר לי 'מה לא בסדר איתנו, עם דרך החיים שלנו? מדוע את חייבת להשתנות'? והיה לי קשה מאוד בחמש השנים הללו.
אבל במוצאי שבת האחרון התקשרה אליי אימי אחרי שהתקשרת אליה ואמרה לי 'אם את מנסה להיות כמו אותם אנשים שהרגע סיימתי לדבר איתם, כעת אני מבינה מה את עושה'.
כל השבוע היא לא מפסיקה לספר לכל חברותיה במיאמי על שיחת הטלפון ממרחקים שהייתה לה איתכם ועל המצווה שרציתם לקיים. השבוע, אימי התקשרה אליי יותר מאי פעם והיחס אליי חם כפי שלא היה מזה חמש שנים".
בפרשתנו (ה' ט"ו) כתוב "נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'," וכו'.
ושם (פסוק כ"א) כתוב "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון" וכו'.
ויש לתמוה, הרי בפסוק הראשון מדובר על חטא אדם כלפי שמים על שמעל בהקדש המחייבו קורבן, ובפסוק השני מדובר על חטא אדם כלפי חברו על שגזל ממונו, ומדוע נסמכו עניינים אלו? וכן, מפני מה נאמרה בשניהם לשון מעילה?
בפרשת פנחס כתב הזוהר הקדוש שה'אבדה' המוזכרת בכתוב "או מצא אבדה וכחש בה" רומזת לענייני הנשמה, כלומר באדם המקבל נשמתו מהבורא לצורך עבודתו, אך "מועל" בה ומשתמש בה לא כייעודה, שהנשמה אבדה מתפקידה.
ומעילה זו יוצרת שינוי, שכשם שהמועל בחפצי הקדש גורם שינוי בחפץ הנהפך מקודש לחול, כך המועל בנשמתו עושה בה שינוי מקודש לחול.
שמן הגמרא במסכת מעילה דף י"ח עמוד א' משמע ש"מעילה" משמעותה "שינוי", שכתבה "כי תמעל מעל אין מעל אלא שינוי, וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל", שהחוטאת מחליפה את בעלה באחר והוא השינוי, ומכאן שמעילה שינוי הוא.
ולפיכך יש לבאר, ששני העניינים המוזכרים בפסוקים על שינוי מלמדים. שבפסוק הראשון מדובר על שינוי חפץ ההקדש מקודש לחול ששורשו מתאוות הנשמה אשר סטתה מנתיבה וביקשה ליהנות מן החפץ דהיינו שתחילת השינוי מן הנשמה הינו, ובפסוק השני מדובר על שינוי הבעלות על חפץ חברו שהנפקד מבקשו לרשותו שאף הוא שורשו מן הנשמה שחפצה בשינוי ייעודה וליטול חפץ חברו.
על כן נסמכו עניינים אלו שבשניהם איבדה הנשמה מתפקידה בשינוי שביקשה, וכן בשניהם מעילה יש בם משום השינוי הנזכר.
על חטא בין אדם למקום נדרש להקריב קורבן, ועל חטא בין אדם לחברו נדרש להשיב ממון.
קורבן מלשון הקרבה וקרבה הוא, רמז להקרבת שינוי רצונו להשיבו על כנו. ואף בהשבת הממון מן הקרבה יש בו שמוריק אדם הממון מכיסו עליו עמל רבות ושניהם מכפרים ומקרבים בין אדם לבוראו.
במאמץ השבת היומן הקריבו בני הזוג ברונשטיין מזמנם ומשגרת יומם על מנת להשיבו לבעליו, והקרבה זו היא אשר הובילה לקרבה בין המאבדת לאימה, שהקורבן מקרב.
שבת שלום.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
