פרשת בהר בחוקותי
נאמר בפרשה: "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי" (ויקרא כו, טו). ומבואר ברש"י, שהמהלך בפסוק הוא, שיש שרשרת עבירות, שהראשונה גוררת שניה, עד השביעית. והן, לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, עד שכופר בעיקר. ע"כ. וכעי"ז פירשו שם הרמב"ן והספורנו, שבתחילה מואס בחוק שלא מבין טעמו, ולאחר מכן נגרר להיגעל מהמשפט, אע"פ שמתיישב עם הגיונו. וכל זה מפילו לשפל הסופי, שהוא לא לעשות שום מצוה. עכת"ד.
וכבר שנינו באבות (פ"ד מ"ב) "בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה". ומובא בתרגום יונתן (בראשית ד, ח) שקין לפני שהוא רצח, התווכח עם הבל אחיו שאין דין ואין דיין וכו', ונשמע מכאן, שרק אחרי שכבר פתח לעצמו פתח, כבר יכל לרצוח. ובגמ' סנהדרין סג: אמר רב יהודה אמר רב, יודעין היו ישראל, שעבודת כוכבים אין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים, אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. וכיוצא בזה מצינו ברש"י (ויקרא יט, יא) לא תגנובו, ולא תכחשו, ולא תשקרו, ולא תשבעו – אם גנבת, סופך לכחש, סופך לשקר, סופך להישבע לשקר. וזה היסוד שברש"י (דברים יט, יא) במקרה שהיה איש שונא לרעהו. על ידי שנאתו, הוא בא לידי וארב לו. ומכאן אמרו, עבר אדם על מצווה קלה, סופו לעבור על מצווה חמורה. לפי שעבר על לא תשנא, סופו לבא לידי שפיכת דמים. לכך נאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וגו', שהיה לו לכתוב: וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש. עכ"ד. וע"ע ברש"י דברים (כב, יד) שמי שעבר על לא תשנא, יגיע ללשון הרע, כי עבירה גוררת עבירה. וזה הביאור שם, על מי ששנא את אשתו, ובכדי לא לשלם לה כתובתה, הוא מוציא עליה שם רע שזינתה וכו'. ע"כ. וזה גם הענין של הריגת בן סורר ומורה (בפרשת כי תצא, ובסנהדרין פרק בן סורר) שיבוא ללסטם את הבריות וכו'. ובמשלי (יב, כא) נאמר: "לא יאונה לצדיק כל און, ורשעים מלאו רע". ופירש רש"י, לא יאונה לצדיק – אין עבירה מזדמנת לו בלי דעת. אבל הרשעים נתמלאו מרע, כי עבירה גוררת עבירה, עד אין תכלית. עכ"ל. וידוע מה שפירש הרמב"ן (דברים כט, יח) "למען ספות הרוה את הצמאה" – שנפש האדם הרוה, שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאוה, והוא ימלא תאותו, אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה. ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל, או שעשה, יותר מבראשונה. ותתאוה עוד לדברים רעים, שלא היתה מתאוה להם מתחלה. וכו'. ע"ש. [וכעי"ז כ' הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ג אות ד]. ושורש דברי הרמב"ן נעוצים בדבריו הנפוצים בריש פרשת קדושים (ויקרא יט, ב) "כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו, ואכילת הבשר והיין, וא"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזימת אשתו, או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה". וע"ש עוד בלשונו הזהב.
וכיו"ב כ' החינוך (מצוה שפז) שאם תשית דעתך, למלאות תאותך הרעה פעם אחת, תמשך אחריה כמה פעמים. ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך, ולעצום עיניך מראות ברע, פעם אחת, יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר – כמשוך היין אל שותיו. כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין, אבל יתאוו אליו תאוה גדולה. ולפי הרגל נפשם בו, תחזק עליהם תאוותם וכו'. ע"ש היטב. וראה ברש"י סנהדרין (קד.) ד"ה בשביל, שבגלל שחזקיה שיבח את עצמו, דאמר הטוב בעיניך עשיתי, גרם לו שביקש "מה אות כי אעלה בית ה" – ששאל אות מהקב"ה, שעבירה גוררת עבירה. עכ"ד. ובקידושין (כ.) כיון שעבר עבירה, נעשית לו כהיתר. ובשבת (קה:) אמרינן, המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד ע"ז. שכך אומנתו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד ע"ז, והולך ועובד. ובברכות כט: מובאת אזהרת אליהו הנביא: "לא לכעוס, כדי שלא לבוא לידי חטא". ולכן בעירובין (סה רע"ב) אמרו, שאחד מהדברים שאדם ניכר בהן הוא הכעס. היינו, האם שומר על עצמו שלא לבוא לידי עוון. ואם לא, אז אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. וגם משכח תלמודו, ומוסיף טיפשות. ובידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו (נדרים כב:). ואם נביא הוא – היא מסתלקת ממנו. ואפילו אם פסקו עליו גדולה מהשמים – מורידין אותו (פסחים סו:). וביומא לט. "אדם מטמא עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה". ואתה תחזה בתוספתא שבועות (פ"ג ה"ג) "רבי אלעזר בן מתיא אומר, אין אדם מתחייב לשמוע, אא"כ חטא, שנאמר: נפש כי תחטא – ושמעה. וכן היה אומר, הרואה עוברי עבירה – מתחייב לראות. הרואה עושי מצוה – זכה לראות". ובתנחומא ויקרא (סי' ו) כתוב, נֶפֶשׁ כִּי תֶּחְטָא. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: גַּם בְּלֹא דַעַת, נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא (משלי יט, ב), מִי שֶׁחָטָא אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, אֵינוֹ סִימָן יָפֶה לוֹ. כֵּיצַד, הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת, אֶחָד שֶׁל נָכְרִי וְאֶחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל. נִכְנַס לְאוֹתָהּ שֶׁל נָכְרִי בְּלֹא דַּעַת, לֹא טוֹב. נִכְנַס בְּמֵזִיד, נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. וכו'. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. לֹא יֵצֵר אָדָם עַל עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג, אֶלָּא שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח שֶׁיֶּחְטָא וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד. וְלֹא יִשְׂמַח אָדָם עַל מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ, אֶלָּא עַל מִצְוֹת הַרְבֵּה שֶׁעֲתִידוֹת לָבוֹא לְיָדוֹ. לְפִיכָךְ אִם חָטָא בְּשׁוֹגֵג, אֵין סִימָן יָפֶה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. וּמַה חוֹטֵא בְּשׁוֹגֵג אֵין סִימָן טוֹב לוֹ, חוֹטֵא בְּמֵזִיד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וכו'. וע"ש עוד באריכות. ובאבן שלמה (פ"ד אות ז) הובא מהגאון, שגם על עבירה בשוגג יענש, כי עבירה גוררת וכו'. [ומלשון התנחומא לעיל, לכא' לא משמע כן]. וטוב עין יראה בטור או"ח (סו"ס תקפה ס"ה) שהביא מאחיו רבי יחיאל, שבספרד ברחו מלתקוע בשופר, עד שהוצרכו לשכור אחד מהשוק לתקוע להם, ועברו על שכר שבת (שבב"מ נח.), דעבירה גוררת עבירה. עכת"ד.
וראה גם בב"ח (יו"ד סי' ב ס"א) ד"ה אבל, שהסביר דברי הרא"ש, שהתורה הזהירה שלא לכרות ברית ליושב הארץ, שכשתעבור ותכרות להם ברית, אזי תעבור ג"כ ותזנה אחרי אלהיהם. ותאכל מזבחו שיזבח הגוי בתוך ביתו, ותעבור על כל האיסורים, כי עבירה גוררת עבירה. ע"כ. והבאר היטב או"ח (סי' קנא סק"ה) יצא קצפו על אלו שישנים בבית כנסת, ובפרט בעת הדרשה, שאז עבירה גוררת עבירה, ומסיר אוזנו משמוע תורה. ויש להביא בנותן טעם מדוע המציאות היא שעבירה גוררת עבירה, שהנה במסכת כלה רבתי (רפ"ג) איתא, שכל עונות אדם חקוקים לו על עצמותיו, לעומת כל זכיותיו שכתובים על יד ימינו בלבד. והיינו, שהעבירה נהפכת להיות חלק ממנו. ועכ"פ משמע, שיש יותר סיכוי בעבירה שהיא בעצמות, שתמשוך עוד אחת אחריה, מאשר במצוה שרק על יד ימינו היא כתובה. וכנראה משום כך כתב רש"י בקידושין (לט סע"ב) שאין לך מצוה גדולה מהימנעות מעבירה.
שבת שלום ומבורך.
ר' גבריאל מנחם יצחקי הי"ו מלוד
