פרשת לך לך
בגמרא (נדרים לב,א) נאמר: "בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו". האם הכוונה שהשלים אז ארבעים ושמונה שנים או שנכנס לשנתו זו? שאלה זו מזמינה דיון רחב יותר בשאלת הגילים הנקובים במקורותינו – האם הגיל הכתוב על האדם מציין את תחילת השנה או את סיומה? המשנה (אבות פרק ה) קובעת: "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש-עשרה למצוות" וכו'. לפי התוספות (כתובות נ,א) כשם שבמאמר "בן שלוש-עשרה למצוות" הכוונה למי שמלאו לו שלוש-עשרה שנים, כך "בן עשר למשנה" הוא מי שמלאו לו עשר שנים שלמות והוא נכנס לשנתו האחת-עשרה.
לעומת זה, רש"י סבור (וכמוהו רבי עובדיה מברטנורא ואדמו"ר הזקן) שהכוונה לתחילת השנה הנקובה. לפי שיטתם, מועד התחלת לימוד המשנה הוא בתחילת השנה החמישית עד תחילת השנה העשירית. הוכחה לעמדתם אפשר למצוא בדברי המדרש (תנחומא קדושים), על הפסוק "ונטעתם… וערלתם', שהכתוב רומז גם לסדר גידולו של תינוק: "שלוש שנים יהיה לכם ערלים, שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר. בשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש, שאביו מקדישו לתורה… בשנה החמישית תאכלו את פריו, משעה שהוא מתחייב לקרות בתורה… מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא כו'". הרי שהספירה של השנה הרביעית והחמישית נעשית מתחילת השנה ולא מסיומה.
אלא שיש להקשות על כך מדברי המשנה "בן עשרים לרדוף". יש מפרשים שהכוונה לגיל שבו אדם נעשה בר-עונשין בידי שמיים. כאן חייבים לומר שמדובר בתום עשרים שנים, כפי שמשמע מדברי הגמרא (שבת פט,ב): "כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. הפחת מהם עשרים שנה שאינך מעניש עליהן". הכוונה לעשרים שנים שלמות. אם כן, "בן עשרים לרדוף" איננו בתחילת שנת העשרים אלא בסיומה! עוד נאמר בגמרא (בבא בתרא קנו,א) בעניין "בן עשרים למכור בנכסי אביו", שהמוכר את נכסי אביו בתוך שנתו העשרים, מכירתו היא טרם זמנה. מכאן אפשר להסיק שגם הגילים האחרים המוזכרים במשנה מדברים על שנים מלאות.
ובחזרה למאמר "בן מ"ח הכיר אברהם את בוראו": יש לומר שהכוונה לתחילת שנתו הארבעים ושמונה, שכן כשהיה אברהם בן תשעים ותשע נהפכה סדום (היא נהפכה מייד אחרי שמל עצמו), ולפי הגמרא (שבת י,ב) סדום התקיימה חמישים ושתיים שנה, מהתפלגות העמים בדור הפלגה, ובאותה שנה הכיר אברהם את בוראו (על-פי סדר הדורות). נמצא שאברהם אבינו היה אז בתחילת שנתו הארבעים ושמונה. כך גם הנאמר על משה רבנו שהיה בן שמונים בדברו אל פרעה. לאחר מכן החלו המכות, שנמשכו שנה אחת, ואז יצאו בני ישראל ממצרים ושהו במדבר ארבעים שנה. בתום השנה הארבעים היה משה בן מאה ועשרים שנים שלמות, כדברי הגמרא (ראש השנה יא,א): "היום מלאו ימיי ושנותיי". נמצא שהיותו בן שמונים בדברו אל פרעה הכוונה לתחילת שנת השמונים שלו. (על-פי 'רשימות)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
