פרשת תצוה
הכללים שונים בין רוחניות לגשמיות:
"והם יקחו את הזהב ואת תולעת השני ואת השש".
ופירש רש"י שפסוק זה עוסק בנוגע לאותם חכמי לב כלשון התורה, המופקדים על בניית המשכן, כליו ובגדי הכוהנים. והם אלו שיקבלו את התרומות למשכן מכל מי שיתנדב. אולם ר' עובדיה ספורנו בפירושו על התורה, מוסיף את המשפט הבא: "וכמו שיכוונו בעת העשייה, כן יכוונו כשייקחו את הזהב". ונסביר את הדברים.
כבני אנוש, אנו נוהגים למדוד כל דבר במושגים שלנו, ודרך הכלים שעומדים לרשותנו. לדוגמא, כוס מלאה, לא תוכל לקבל עוד נוזלים, ומה שיקרה זה שיתחיל להישפך ממנה החוצה. אולם ברוחניות זה לא כך. בספר דניאל כתוב "יהיב חכמתא לחכימין". זאת אומרת, הקב"ה נותן חכמה לאלו שכבר חכמים. לעומתו הטיפש לא יקבל שום חכמה. בדיוק ההפך ממשל הכוס שהזכרנו שם כלי ריק יכול לקבל ולא זה שמלא. דווקא מי שמלא יקבל עוד תוספות (במאמר המוסגר נציין, כי אותה חכמה הכוונה ליראת שמיים. כמו שאומר הפסוק "הן יראת ה' היא חכמה").
כיון שכך אומר הספורנו, שהממונים על בניית המשכן היו צריכים לכוון כבר בשעת קבלת התרומה, כאילו הם כבר עכשיו עוסקים בבנייתו. נתאר לעצמנו קבלן, שעוסק בבניית פרויקט כלשהו, הוא לא צריך משעת הקנייה לכוון את אותה הכוונה בבניה, אלא סך הכל לראות שהחומרים הנדרשים יהיו מצויים לו בנקל, ושלא יקנה את מה שלא צריך. אך כאמור ברוחניות הכללים הם אחרים, נדרשת כוונה מתחילת המעשה כבשעת המעשה ממש.
ידוע מה שאמר הגאון מוילנא זצ"ל שבית כנסת שכל הפועלים שעסקו בבנייתו יהיו אנשים יראי שמים, לא יעלו מחשבות זרות בלבבות המתפללים בו. כי זהו כוחו של מעשה הנעשה בכוונה. שלימות שמשליכה על הכל.
על האדם לדעת כי כל מעשה שהוא עושה, נמדד בשמים. וככל שמדובר בכוונה יותר נקייה ללא אינטרסים ככבוד או מצפון וכדו', משמים ידאגו לייעד זאת לכיוון היותר נעלה. לדוגמא, אדם תורם סכום כסף לצדקה, נניח שתרם לארגון שמחלק ארגזי מזון מכובדים למשפחות נזקקות. הרי יש גם מסביב את שכרן של המזכירות, או נהג המלגזה וכן שכירות המשרד ועוד, ככל שכוונתו הייתה לשם צדקה, יפנו את כספו משמים לקניית המוצרים עצמם ולא להוצאות מסביב, שגם להם יש חשיבות אך אינם הצדקה עצמה. זהו כלל ברזל יסודי ומהותי, לכוונה יש משמעות עצומה.
אם בעולם היום מקובל לחשוב ולומר "פרסמת ולא עשית – עשית", זהו פרי התרבות המערבית, בה הכל שפיט ומדיד לפי האורות והיחצנות סביב העניין. בעוד היום יכולים למכור לצרכנים תמימים הן תקשורתית והן במכירות דברים שאין בהם שום תועלת, ולעיתים אפילו כאלה שמזיקים באופן ניכר, אבל בגלל שהידוען ההוא או המפורסם ההוא אמרו זאת אזי כולנו נסחפים אחריהם כעדר.
רבותי !!! האם אין לנו גב, כך באמת אנו מסתכלים על עצמנו, כאנשים ללא חוט שדרה מינימאלי?
כאן התורה מלמדת אותנו שברוחניות הכללים שונים לחלוטין. כמו שאמר אחד מחכמי הגמרא שהתעורר ממוות קליני, ואביו ששהה לצדו שאל אותו לאחר שהתאושש מה ראית שם? וענה עולם הפוך ראיתי. אלו שנחשבים בעולם הזה, שם הם לא נחשבים לכלום. ולהפך, אלו שבעולם הזה לא נחשבים למאומה, שם הם נחשבים לגדולים מאוד. חשיבות ניתנת לדברים ערכיים פנימיים ולא לאלו העושים המון רעש וצלצולים. נכון מבחינת רושם והד אין חולק, אך במבחן האמת בעולם האמת, רק מה שקשור לעבודת ה' ואפילו עבודה עם כוונה לפרנס את המשפחה למצווה תחשב. זהו תקדים השמור רק לתורת ישראל, שגם דברים גשמיים יכולים להתרומם אם עושים אותם נכון ובכוונה הראויה.
נקודה למחשבה, בהצלחה לכולנו.
הרב מיכאל מירון הי"ו מאחיסמך לוד
לע"נ סימון שמעון בן בת ציון ומלכה בת רבקה ז"ל
