פרשת מקץ חנוכה
ויהי מקץ שנתיים ימים
אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו – זה יוסף, ולא פנה אל רהבים – על ידי שאמר לשר המשקים זכרני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים.
הגאון ר' מאיר שפירא מלובלין זצ"ל מספר בשם רבו, לבעל שם טוב היה נכד בשם רבי אהרן מטיטיוב קודם שנתפרסם לצדיק היה גר בעיר קונסטנטין, וחי אז בעוני ובדוחק גדול לא היה לו אפילו כדי הדלקת נרות שבת בביתו. כשהגיעו מים עד נפש, נכנס לבית הכנסת דפק על השולחן וקרא: איך לא מתביישים!? אני שרוי במצוקה, ואני נכדו של הבעל שם טוב ולמה לא דואגים לי לפחות לנרות שבת? נהייתה מהומה רבה בבית הכנסת הכל הרגישו שלא בנוח והחליטו להתאסף לאחר סעודת ליל שבת בבית הכנסת ולטכס עצה באיזו דרך לעזור לצדיק. בינתיים חשב לעצמו ר' אהרון בדעתו: ממתי אני פונה לעזרה מבני אדם? ועוד בשם הסבא שלי?! עמד והתפלל שכולם ישכחו את מה שהתחולל ושאף אחד לא יבוא. ואכן ה' שמע בקולו ולתפילתו ואף אחד לא בא לאספה בבית הכנסת.
על פי הסיפור הזה הסביר הרבי מצ'ורטקוב את המדרש: אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו – זה יוסף ולא פנה אל רהבים שלאחר שפנה יוסף לשר המשקים. הוא התפלל לה' ששר המשקים ישכח את בקשתו. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. למה שכח אותו? כי הוא לא פנה אל רהבים, ברגע שיוסף תפס מה שעשה, הוא פנה אל ה' שהגוי ישכח אותו, וכך היה.
אומר החפץ חיים שהתורה הסמיכה "ויהי מקץ שנתיים ימים" ל "ופרעה חולם והנה עומד על היאור" היה אפשר לטעות ולומר שיוסף יצא מבית האסורים מכיוון שפרעה חלם חלום, היה צריך להביא פותר חלומות ולכן יצא יוסף מהכלא. על כן מדגישה התורה כיון שהגיע הזמן של יוסף לצאת מהכלא "ויהי מקץ שנתיים ימים" לכן "ופרעה חולם" סיבה ומסובב.
הוסיף החפץ חיים ואמר בעולם הזה אנו דומים לאותו כפרי שהגיע לעיר ונזדמן לתחנת הרכבת, הוא ראה אדם חשוב עם מדים מיוחדים ומשרוקית בפיו, ולפי השריקות שלו הרכבות נוסעות מכאן לשם, הכפרי היה בטוח שהאדם הזה הוא מנהל הרכבת, אך לאחר שהחליף עימו כמה מילים התברר לו שהוא עובד זוטר. והנמשל הוא, שאנו בעולם הזה רואים אנשים שעושים פעולות ואנו חושבים שיש להם כוח להזיז להנהיג ולסדר, הם למעשה רק פקידים קטנים, הקב"ה כבר תכנן הכל מראש, ורק גרם לאנשים לפעול כפי מה שהוא גזר.
מסופר על הגאון ר' יהודה צדקה זצ"ל שלא היה לו טלפון בבית. בני ביתו שכנעו אותו שיתקין טלפון מכיוון שיש בזה תועלת. הרב היה איתן בדעתו שאין צורך ואמר להם אם בכל זאת אתם רוצים נתקין. לא עבר זמן רב וקרה שהרב התקשר מהטלפון שהותקן בביתו לאחד מקרוביו, והודיע לו שהוא נתקע בבית, הדלת לא נפתחת ויש להזעיק חילוץ, לאחר מכן אמרו בני הבית לרב: כמה טוב שהרב שמע לנו והתקין טלפון בבית כמה תועלת הייתה בכך. אמר להם הרב: אם לא היה טלפון הקב"ה היה מסדר שלא הייתי נתקע כלל, רק מפני שהיה טלפון והייתה אפשרות להיחלץ דרכו, נתקעתי.
רואים אנו את דרך ה', שמנהיג ומסובב את הבריאה לפי גזרתו יתברך. ואנו כמו אותו כפרי חושבים שבזכות הטלפון ניצלים או בזכות פלוני אנחנו מתקדמים. כל מה שעובר עלינו כבר משוקלל ומחושבן מראש בהתאם לגורמים שונים.
ועל דרך זו ביארו המפרשים את דברי התנא בסוף מסכת סוטה בעקבתא דמשיחא פני הדור כפני הכלב. כמו שהכלב, כשזורקים עליו אבן, הוא רץ לאבן, או כשנותנים לו מכה במקל, הוא נושך את המקל ולא מסתכל על מי שמרביץ עם המקל כך יהיה בעקבתא דמשיחא שאנשים יסתכלו רק על חצאי דברים, יחשבו שפלוני עשה להם כך ואלמוני כך ויבואו איתם בריב ומדון ולא יסתכלו על מי ששלח אותם – הכל מכוון מלמעלה בהשגחה עליונה. וכשיפנים זאת האדם יקל עליו להתחזק בבין אדם לחברו שהם רק המקלות ואנו רואים רק חצאי דברים ולא מבינים את כל התמונה בשלמותה.
אומר הרמב"ם, מצות הדלקת נרות חנוכה חביבה היא עד מאוד המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך עד שמונה נרות ומאחר שהמצווה הזו כה חביבה, היא זכתה שכל עם ישראל אפילו הרחוקים ביותר מקיימים את המצווה הזו לא מעיקר הדין אלא מהדרין מן המהדרין.
גמ' שבת אמר רב הונא הרגיל בנר הוין ליה בנים תלמידי חכמים, שאתה מדליק נרות חנוכה אתה מתעסק עם מכרות זהב מצמיח תלמידי חכמים, בבית אין גבול להידור.
יזכנו ה' לאור הגדול, אור פני משיח צדקנו בבניין בית מקדשינו ותפארתנו.
לע"נ ר' אברהם בן יעקב ושרה
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
