פרשת משפטים
מידות טובות:
יום היארצייט של ר' נתן צבי פינקל זצ"ל המכונה הסבא מסלבודקא חל כל שנה בפרשת משפטים. ואמר מי שאמר שלא לחינם סובבה ההשגחה העליונה שפטירתו תחול בשבוע של פרשת משפטים כיון שפרשה זו ברובה עוסקת בענייני מצוות של בין אדם לחברו ור' נתן צבי זצ"ל כל חייו היו נתונים כיצד להועיל לזולת מחד וכיצד לא לפגוע בו מאידך. הגישה התורנית המאירה לכל נושאי בין אדם לחברו ניתן לומר שהיא צברה תאוצה רבה בעקבות גדולי ומאורי חכמי המוסר שברוב גדלותם וחכמתם ירדו לדקויות ודרישות מפליגות עד היכן צריך להיזהר וכמה יש להימנע מפגיעה כלשהי ולו באדם הנחות ביותר. כיון שעל הפסוק "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" מבואר במפרשים כי אפילו גוי בכלל צלם אלוקים (אם כי החלק הרוחני שלו הוא נחות לעומת שלנו, אך מכל מקום גם הוא נברא בצלם אלוקים). כיון שכך נדבר על ענייני בין אדם לחברו.
במעמד הר סיני כלל ישראל קיבלו את עשרת הדברות כתובות על גבי לוחות הברית. בצד הימני של הלוחות כתובות המצוות שהם בין האדם לבוראו, ואילו בצד השמאלי כתובות המצוות שהן בין אדם לחברו. ויש להתבונן בזה. ראשית הקב"ה נתן למשה שתי לוחות צמודות כיון שאין אפשרות להפריד בין מצוות בין אדם למקום לאלו שבין אדם לחברו, כיון שעצם העובדה שהם ניתנו במחובר מצביעות על כך ששלמות אמתית אפשר להשיג בצרוף שני השטחים הללו והיא לא תיתכן בלעדיהם. כך שמי שיהיה מושלם בכל הנוגע בינו לבין בוראו אך בענייני ההנהגה החברתית שלו הוא יהיה לקוי הרי יש כאן פגם מהותי בצורת אדם שלו.
ויש כאן עניין נוסף – אנו יודעים כי הקב"ה מנהיג את העולם בג' הנהגות עיקריות חסד דין ורחמים. חסד הוא בחינת צד ימין ודין הוא בחינת שמאל. על דרך מאמר רז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". שכן בעל החסד הוא מתרחב ומשפיע ממנו לסובבים אותו. לעומתו הנוהג במידת הדין נותן כפי הנצרך ותו לא. והנה מעניין שענייני בין אדם לחברו נמצאות דווקא בצד שמאל, הלא דבר הוא, מהו המסר כאן עבורנו.
וחשבתי לומר דהנה מובא באבות (א' טו') "שמאי אומר.. הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". ואמר הר' דסלר זצ"ל (הובא בשפתי חיים מידות א, עמ' שיד') היינו מצפים שאת עניין הסבר פנים יפות יאמר הלל שהצטיין במידת הענווה וכמאמרו "הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום", בעוד שמי שאומר זאת למעשה זה שמאי, מה ההבנה בזה. אלא מכאן מוכח שדווקא מידת הדין היא זו המחייבת לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. זאת אומרת אין עניין זה של הארת פנים לשני מידת חסידות או חומרא אלא הדין מחייב זאת. וכך כתב רבינו הרא"ש (ארחות חייים נז') "אל יהיו פניך זעומות נגד עוברים ושבים, וקבל אותם בפנים מאירים". ממילא זו הסיבה שמצוות בין אדם לחברו כתובות דווקא בצד שמאל המבטא דין, כיון שהדין מחייב להתנהג נכון עם מכרינו ובראש ובראשונה בני ביתנו. וכפי שר' חיים ויטאל זצ"ל כותב שעיקר החסד מתחיל בבית פנימה. מטבע הדברים האדם נמשך למעשי חסד עם המעגלים היותר רחוקים, אולם כאן עולה הדרישה להתחיל מהקרבה היותר קרובה היינו האישה הילדים ולאט לאט להתרחב ולהסתעף הלאה. כי באמת האדם נמדד במקום הרגיל המוכר, זה שלא יוצר ריגושים של התחדשות רעננה.
ולסיום נחתום בסיפור – בתור משגיח בישיבת "כנסת ישראל" סלבודקא היה "הסבא" משמיע מידי פעם שיחות מוסר לתלמידיו. באחת הפעמים היה בחור שהשתעל שיעול ניכר, הסבא עצר מדיבורו ושאל מיהו הבחור שהשתעל. ששאל את היושבים האם הם יודעים מיהו ולא נענה סירב להמשיך בשיחתו עד שידע מיהו זה שהשתעל. ונימוקו עמו, כיצד לא אכפת כאן לאף אחד שיש בחור שמשתעל וזה מצביע על כך שהוא כנראה לא מרגיש טוב, היכן הרגישות והאכפתיות. עד כדי כך הייתה רגישותם של חכמינו לזולת וצרכיו. לאורם נלך ובדרכם נצעד וכך נעדן את עצמנו בהנהגות ישרות ונכונות.
הרב מיכאל מירון, לוד (אחיסמך)
