פרשת 'וילך'
שבת שובה
שבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים, נקראת "שבת שובה" מפני שמפטירים בו "שובה ישראל". וקוראים לו גם שבת תשובה מפני שהוא בתוך עשרת ימי תשובה. על עשרת ימי תשובה נאמר הפסוק "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" מפסוק זה למדו חז"ל (ר"ה י"ח ע"א) "אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים", שבעשרת ימי תשובה, התשובה יפה ביותר ומתקבלת מיד.
ימי התשובה מערב ראש השנה ועד מוצאי יום הכיפורים, אינם עשויים מקשה אחת. אלא נחלקים לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא ערב ראש השנה, כלומר, סופה של השנה שעברה בו נתקנת כידוע השנה כולה. החלק השני הם עשרת ימי תשובה, שהם עשרת הימים הראשונים של השנה החדשה, הם הימים המשמשים כימי הכנה והתקדשות ליום הכיפורים שהוא החלק השלישי והמעולה מכולם, היום בו מגיע האדם לדרגת מלאך. על דבר זה רומז שלמה המלך באומרו "שלושה המה מיטיבי צעד". שלושה המה – אלו שלושת הזמנים שנזכרו לעל, הצועדים ומלווים את האדם, ומיטיבים עמו, עד שנמחלים עוונותיו.
נאמר בתלמוד (יומא פ"ו) אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוקיך".
שואל הילקוט למה נאמר (מה ההדגשה במילים) עד ה' אלוקיך? אלא כדי ללמדך שהכל נתבעים לעשות תשובה. ואין אדם שיכול לומר, איני צריך לעשות תשובה, ואין לך אדם שלא תועיל לו תשובה. אפילו יהיה האדם צדיק גדול וכל מעשיו ישרים ותמימים ומחשבותיו טהורות, אומרים לו שובה ישראל שהרי כל מה שאדם מתעלה יותר גם תשובתו נעלה יותר, עד שהיא מגעת עד כיסא הכבוד "עד ה' אלוקיך".
ולאידך גיסא, אפילו יהיה האדם רשע גדול וכופר בעיקר ח"ו, אין דרך התשובה חסומה בפניו, ואין הקב"ה דוחה אותו מפניו. ועדיין הוא נקרא לשוב בתשובה שנאמר "עד ה' אלוקיך". ולא עוד אלא שהקב"ה מייחד את שמו עליו ואומר לו אלוקיך אני, שהרי בפסוק לא כתוב עד ה' אלוקים אלא עד ה' אלוקיך.
אמר רבי אלעזר – בנוהג שבעולם אם אדם מבזה את חברו ברבים, ולאחר זמן כשהמבזה רוצה לפייס את המבוזה ולבקש ממנו סליחה, אומר לו המבוזה, אתה מבזה אותי ברבים ומפייס אותי בשקט ביני לבינך? לך ותביא את אותם אנשים שביזיתני לפניהם, ואז אסלח לך. אבל הקב"ה אינו כן אלא אפילו אם אדם ביזה ח"ו את ה' ברבים, ואפילו עומד ומחרף בשוק, הקב"ה אומר לו עשה תשובה ביני לבינך, ואני מקבלך.
חז"ל במסכת ברכות אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.
הרב 'בעל שמן המור' כתב על כך ביאור נפלא האומר כי בעלי תשובה אשר בעבר היו עובדים את עצמם למלאות תאוותם יודעים כי לא יצאו ידי חובתם עד אשר יעבדו את ה' יתברך, באותה עוצמה של כוחות, שבה השתמשו למלאות תאוותם . באותה עוצמת התלהבות שהייתה להם לדבר עבירה, הם משתמשים עתה לעבודת ה' בכל ליבם נפשם ומאודם.
אומנם הצדיקים אשר מאז עומדם על דעתם, עבדו את הבורה בכל נפשם הזכה והטהורה, ועל חייהם מסורים רק אל ה', בכל זאת לא השיגו עדיין את העוצמה של העבודה שעבד אותו בעל תאווה למלאות תאוותיו, כיוון שאינם יודעים אפילו על הכוחות האלה החבויים בתוך נפשם פנימה.
הרב הצדיק סנגורם של עם ישראל, רבי לוי יצחק מברדצ'וב זצ"ל, אמר פעם לאדם רשע וגבר אלים, אפשר הדבר שאני מקנה בך. תמה האיש, במה יוכל הרבי לקנא בי? אמר לו הצדיק, הלא אמרו רבותינו, "העושה תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכויות". שער נא בנפשך, אם בעל עבירה גדול כמוך, יעשה תשובה בלב שלם, ויתהפכו לו העבירות לזכויות, כמה מצוות יהיו לך. בלי ספק, שמספר מצוותיך וזכויותיך יהיו הרבה יותר משלי. ותפסו הצדיק בבגדו, והפציר בו כל כך, עד שגמר בלבו לעשות תשובה שלימה.
גמר חתימה טובה לכם ולכל בית ישראל, ושנזכה לשוב בתשובה שלימה אמן.
הרב יוסף יצחק מירילאשוילי הי"ו מחולון
