פרשת כי תצא
בשתי מצוות התורה מבטיחה תוחלת חיים ארוכה ואורך ימים ושנים, המפורסמת היא מצוות כיבוד אב ואם, כמו שנאמר בעשרת הדיברות "כַּבֵּ֥ד אֶת אָבִ֖יךָ וְאֶת אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ" (שמות כ,יא) חכמינו מרבים לתאר את גודל ההשקעה והמאמץ הנדרשים במצוות כיבוד אב ואם, והביאו עליה כמה וכמה מצוות וגדרים כמו המעשה הידוע על דמא בן נתינה מאשקלון שוויתר על רווח כספי עצום במכירת אבן מאבני החושן שרצו חכמים לקנות ממנו וכיון שאביו ישן באותה העת לא רצה להעיר אותו ועוד ועוד מקרים נוספים.
הרמב"ם כותב על מצוות כיבוד אב ואם שהיא "מצווה גדולה וחמורה שבחמורות", הילדים מצווים לדאוג להוריהם הרבה מעבר לצרכים הבסיסיים של מזון, לבוש, וסל תרופות, אלא גם לשמור על כבודם ויראתם בכל מצב שהוא.
המצווה השניה והפחות מפורסמת היא מצוות שילוח הקן, העוסקת באדם שהולך בדרך ולפתע רואה קן ציפורים או ביצים, כמו שנאמר "שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת הָאֵ֔ם וְאֶת הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים" (דברים כב,ז) במצווה זו התורה מורה לשלח את האם לדרכה לפני לקיחת האפרוחים ולא לצער אותה.
וכאן יש להבין מה מייחד את שתי המצוות הללו שדווקא בהם הבטיחה התורה לאדם המקיים אותן את השכר הנדיר של אריכות ימים ושנים?
כדי לענות על שאלה זו, יש לשאול על לשון הבטחת הברכה "למען יאריכון ימיך" מדוע נאמרה בלשון רבים "יאריכון" הרי מי שמאריך את ימיו של האדם הוא הקדוש ברוך הוא, מדוע אם כן לא נאמרה הברכה בלשון יחיד, למען יאריך ימיך כשהכוונה היא לקדוש ברוך הוא?
אלא שהאדם המכבד את אביו ואת אימו יש לו ערך מוסף מלבד מה שמקיים בעצמו את המצווה הזו, ממנו יראו וילמדו בניו ובנותיו וכך יעשו הם לו, כשיגדלו ילדיו ויטפלו בו לעת זקנה כמו שהוא דאג לאביו ולאימו.
הדוגמא האישית של האדם המכבד את הוריו ודואג להם, בוודאי תבטיח שהדאגה והטיפול המסור שלו בהוריו ייעשו גם על ידי ילדיו לו בעצמו, כך שילדיך שלך הם אלו שיגרמו לכך והם אלה שיאריכון ימיך בזכות טיפולם המסור בך.
גם מצוות שילוח הקן מלמדת את הכבוד והערכה שיש לתת לאמא שנאבקת עבור שלום אפרוחיה, התורה לא אומרת שלח תשלח את הציפור או את היונה, כשהתורה אומרת "שלח תשלח את האם" היא משתמשת דווקא בתואר הכבוד של "אמא" כדי להדגיש, דע לך אין לך עסק עם סתם ציפור או יונה, יש לך פה עסק עם אימא, ואימא צריך לכבד.
שתי המצוות מחזקות בנו את ההבנה שאם יש לתת כבוד לכל מי שמוליד חיים חדשים בעולם, על אחת כמה וכמה שיש לתת כבוד למי שהוליד אותך.
שתי המצוות מחזקות בנו את ההבנה שבעולמנו חיים לא נוצרים מעצמם, חיים יוצרים, ולכל נולד יש מוליד, עד לחידוש העולם בתחילה והמוליד הראשון הוא בורא העולם, שחלק מכבודו לכל האבות והאימהות המולידים בעולם, כמו שנאמר בגמרא "שלושה שותפין יש באדם – הקב"ה ואביו ואמו" (נדה לא ע"א) ולכן ראוי לכבדם, ומי שמכבד את אלה שהביאו לו חיים זוכה לחיים בעצמם.
גם בכל בוקר כשאנו מקבלים נשמה חדשה לעוד יום חדש של חיים, אנחנו מזכירים את המשנה "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם.." (פאה א, א) כי כדי להישאר צעיר לנצח ולזכות לעוד ועוד רגעים של חיים צריך לכבד את מי שהביאו לנו אותם.
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת כרמים ראשון לציון
