פרשת בא
"וגם מקננו ילך עמנו", מסביר המלבי"ם בספרו "ארץ חמדה", על פי דברי הגמרא בעירובין (דף ק:) שאלמלא לא ניתנה התורה היינו לומדים צניעות מהחתול, גזל מנמלה ועריות מיונה. וזהו שאמר משה לפרעה: "וגם מקננו ילך עמנו כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אלהינו ואנחנו לא נדע מה לעבוד את ה' עד בואנו שמה", כלומר שעדיין לא ניתנה לנו התורה ואיננו יודעים איך לעבוד את ה' אלהינו אלא על ידי התבוננותם בהנהגתם של בעלי החיים ומהם ניקח לדעת את דרכי עבודתו יתברך. וכן שנינו באבות (פרק ה משנה כ): "יהודה כן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" הרי שעלינו להתבונן בטבעם ובדרכיהם ומהם ניקח לעבוד את ה'. ובספר חסידים כתב "ילמד אדם את בנו להיות נאמן מכלב שהוא נאמן לאדוניו". וכידוע שהכלב הוא נאמן ומסור מאוד לטובת אדוניו וממנו ילמד האדם להיות נאמן ומסור להוריו להטיב עמהם בכל מה שהם צריכים. ובספר צלצל כנפים (פירוש לפרק שירה וורשא תר"ס בפתיחה ג' ע"א) כתב וז"ל: כל אדם ואדם יכול ללמוד דבר טוב ומידה טובה מכל אחד מברואי האדמה, כן מברואי מטה וכן מברואי מעלה וכו'. ובאמת מצינו לחז"ל שאמרו, אלמלא לא נתנה התורה היינו לומדים דרך ארץ מתרנגול ועריות מיונה וגזל מנמלה. ועל פי זה ביארו הראשונים מאמר חז"ל (קדושין פב.) קיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו'". עי"ש. והקשו, מהיכן ידע אברהם אבינו ע"ה לקיים את התורה עד שלא נתנה? וביארו המה ז"ל עם הגמרא הנ"ל, אשר אאע"ה הסתכל בבחינה של כל אחד מברואי מעלה ומטה ולמד מהם למשל, גזל מנמלה ועריות מיונה וד"א מתרנגול וכו', וכן עשו כל אבותינו האבות הקדושים והשכילו מהם וקיימו את כל התורה עד שלא נתנה. עכ"ל. ואפילו אדם הראשון למד מהעורב כדאיתא בילקוט רמז ל"ח, כיון שהרגו קין להבל אחיו היה אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו ולא היו יודעים מה לעשות בו, בא עורב אחד והמית את רעהו אמר: אני מלמד את האדם מה לעשות. מה עשה? נטל את רעהו וחפר בארץ לעיניהם וקברו, אמר אדם כעורב הזה נעשה, נטל את נבלתו של הבל וחפרו בארץ וטמנה. ובדרך זו מפרש בעל צלצל כנפיים, הא דאיתא במד"ר יתרו פרשה כ"ט סימן ט', כשנתן הקב"ה את התורה צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה, אופנים לא עפו שרפים לא אמרו קדושה, הים לא נזדעזע הבריות לא דברו אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול "אנכי ה' אלוקיך". וז"ל: דבאמת כל ברואי מעלה ומטה לא נבראו רק למען ללמד להאדם מדות טובות וכאשר ביארנו אשר אבותינו הקדושים קיימו את כל התורה עד שלא נתנה כי המה למדו ד"א מתרנגול וגזל מנמלה ועריות מיונה וצניעות מחתול אך כל זה היה נצרך רק עד קבלת התורה אך לאחר כך כאשר קבלו את התורה אשר ממנה יכול כל אדם ללמוד מדות טובות ונכונות כמאמר חז"ל אבות (פ"ה משנה כ"ב) הפוך בה והפוך בה דכולה בה עיין שם אינם נצרכים לנו כלל ועל כן צייר המדרש רבה בדרך המליצה אשר לנו אשר הקב"ה נתן התורה הק' בהר סיני לעמו ישראל צפור לא צווח שור לא געה וכו' כי שתקו כל ברואי מעלה ומטה כי ראו כולם כי עכשיו יש להם החמדה גנוזה לעם הישראלי דלא צריכים להם כלל. עכ"ל. בספר הברית (ח"ב מאמר י"ג) מביא שיש חיה אחת בארץ אשר שערות עורה רך וטוב במאוד עם יפה מראה והוא יקר מאוד אצל בני אדם ומדור שלה באמצע המדבר עמוק עמוק מי ימצאנה, ודרכה כשמרגשת בעצמה שהגיע עתה ובא סמוך למיתתה, אזי יוצאת מן המדבר ועומדת על אם הדרך אשר בני אדם עוברים ושבים עליה, למות דווקא שם, כדי שימצאו אותה בני אדם וייהנו בני אדם מפרוותה היפה והיקרה. וכמה גדולים מעשי חיה זו ללמוד ממנה האדם להטיב לבני אדם מעשרו והונו". מרן היביע אומר (ח"ד או"ח סימן כ') וביחוה דעת (ח"ג סימן ס"ו), נשאל אם יש איזה נדנוד איסור לבקר בגן החיות ולהסתכל בחיות ובעופות הנמצאים שם או אין בזה שום קפידא' וכדרכו האריך להשיב ולהביא ראיות לכאן ולכאן. ובתוך דבריו הביא מה שדן בזה הרב בעל החיד"א בספרו "שיורי ברכה" יו"ד סוף סימן קמ"ב ובספרו "מדבר קדמות" (מערכת ב' אות כ"ב) מספר על עצמו שביקר בגן החיות שבלונדון וראה שם חיות משונות ונשר יפה מאד בן מאה שנה, ועוד כמה מיני חיות מאמריקא. ומסיק מכך בעל ה"יביע אומר" שההיתר הוא 'שמתוך כך יכיר גדולתו יתברך ככתוב (תהלים ק"ד, כ"ד) "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית" וכו". כמו כן מציין שבספר לקט יושר (או"ח עמ' ס"ו) לרבי משה בן יוסף, סיפר על מורו ורבו רבי ישראל איסרלן בעל תרומת הדשן, שלא ראה אריה מימיו, ופעם אחת בשבת קודש שמע שהובאו לעיר שני אריות והלך וראה אותם בשבת קודש. והביא מספר ילקוט אברהם (או"ח סי' נא) שהביא את ה"קב הישר" (פ"ב) שכתב שיש לו לאדם רשות לראות בריות משונות הבאים ממרחקים, וע"ז תקנו חז"ל ברכות נח ברכת משנה הבריות, ומ"מ לא ישביע עינו בהם בהסתכלות רבה רק דרך ראיה ארעית. ובעל ה"ילקוט אברהם" הביא הרבה מאמרים מחכמינו ז"ל שהורו לנו ללמוד מבעלי חיים כמו הגמרא שהזכרנו ומסיק להיתרא. ובסוף תשובתו כותב בעל ה"יביע אומר" 'וכן שמענו על כמה גדולים חקרי לב חסידים ואנשי מעשה שעשו מעשה בעצמם לבקר בגן החיות ויש להם על מה שיסמוכו, שכן נראה עיקר להלכה, והמחמיר יחמיר לעצמו והשואל מורים לו היתר שהכל לשם שמים וכמ"ש בכל דרכיך דעהו וכו". עכ"ל.
כך גם בנימוקי או"ח מונקאטש סימן רכה כתב, שביקר בגן חיות בברלין וראה שם חיות רבות, ודן שם אם ברכת "משנה הבריות" שבירך על הקופים מועלת לפילים שראה אח"כ כשהיה דעתו לכך מעיקרא. וכן ב"ארחות רבינו" (ח"א עמ' צד) שסיפר בעל הקה"י שהלך עם ילדיו לגן ברמת גן ובירך איתם "משנה הבריות" על הקופים. אלא שיש מקום לדון האם מותר לזרוק אוכל לבעלי חיים בספארי, כמו בונטים לקופים וכדומה.שהרי הגמרא בתענית (על רב הונא שבכל יום שישי קודם כניסת שבת קודש היה שולח שליח לשוק כדי שיקנה את כל הירקות שנותרו, והיה משליכם לים. ומקשה הגמרא: ולמה לא היה נותנם לעניים? ומתרצת: כדי שלא יסמכו עליו העניים ובגלל זה לא יבואו לקנות ירקות לשבת ופעמים שלא ישתייר כלום בשוק ולא יהיה לעניים מה לאכול בשבת. ומקשה הגמרא: ולמה לא היה משליכם לבהמות "קסבר מאכל אדם אין מאכילים לבהמה", וטעם הדבר שאין מאכילים לבהמה מאכל אדם פירש רש"י משום ביזוי אוכלין דמיחזי כבועט בטובה שהשפיע הקדוש ברוך הוא בעולם, אי נמי משום שחסה התורה על ממונם של ישראל וכשזורקים את הפירות לנהר הולכים למקום אחר ומוצאים אותם בני אדם ואוכלים אותם. לפי זה היה מקום לאסור לזרוק אוכל לחיות ולבהמות. אבל במאור ישראל עמ"ס תענית שם, כתב, שהפוסקים השמיטו את דברי רב הונא "דקסבר מאכל אדם אסור ליתנו לבהמה" משום דסבירא להו שלשון "קסבר" משמעו שרק רב הונא סובר כן אבל אין הלכה כדבריו, ושכן כתב בשו"ת בית יצחק (חלק א יו"ד סימן עט) שאין דברי רב הונא מוסכמים להלכה, שהרי אמר שמואל בגמרא ברכות (דף נ) "עושה אדם כל צורכו בפת" ומשמע שאפילו להאכיל לבהמתו מותר. וגם בבית יוסף סו"ס קס"ז כתב בשם הכול בו והרד"א, שנהגו שלא להאכיל לבהמה חיה ועוף מן החתיכה שנגעה בפרוסת המוציא. וכתב על זה הבית יוסף דאנו לא ראינו מי שנוהג כך ואין לדבר סמך כלל. עכת"ד. וא"כ מעיקר הדין מותר לתת מאכל אדם לבהמתו אפילו באופן שהמאכל ראוי עדיין למאכל אדם ואין לחוש בזה לביזיון אוכלין ולא להפסד ממון מכיון שאין הלכה כרב הונא ואם כן אותם ההולכים לגן חיות רשאים להשליך בוטנים ושאר אוכלין לבעלי חיים.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא
