פרשת במדבר
פרשת במדבר לעולם יוצאת לפני חג שבועות. במתן תורה נאמר – "ויתייצבו בתחתית ההר – מלמד שכפה חקב״ה עליהם הר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהיה קבורתכם״ (שבת פח.) ע"ז (ב:) ושואלים – מדוע יש צורך בכפיה? למה לא די בנתינה מרצון, והסכמתם באומרם נעשה ונשמע? אלא אדם דומה לאוניה שאינה יכולה להחזיק מעמד בלי עול,אבנים וגושי ברזל בבטן האוניה. הקב״ה דואג לכך שמשהו יטריד ויעסיק אותו, אלא ששתי דרכים לפניו: האחת היא הדרך הטובה הרצויה והמומלצת – לקבל עליו עול תורה ומצוות, שבתחילה עלולים להראות כעול, אך אט אט הוא מכיר בנועם שבהם. והדרך השנייה היא להתנער מעול תורה ומצוות, אלא שאז לא יהיה משוחרר מעול אלא תהיינה לו טרדות אחרות.
"רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ״ (אבות ג, ה). אחד החוקים הפיזיקליים הידועים שטבע הקב״ה בבריאה הוא ־ שאין מצב של ״ריק״ כל מקום שמתפנה ע״י חומר אחד נתפס ע״י חומר אחר. למשל אם פינינו תכולת כלי – שפכנו את המים שהיו בבקבוק, או הוצאנו את הזיתים שהיו בקופסת השימורים ־ הרי שהבקבוק או הקופסא אינם ריקים, כי נכנס בהם אוויר! אם כך בגשמיות, על אחת כמה וכמה ברוחניות: אין מצב של "ריק" רוחני. אם ממלאים את הנפש בקדושה – הרי היא ממלאת את יעודה, אך אם ח״ו לא עושים זאת – היא לא תישאר ריקה אלא ח״ו עלולה הטומאה לחדור אליה. אומרים בשמו של הרה״ק רבי משה מקוברין זי״ע: 'מתנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ׳ ־ נותנין לשון מתנה, שהרי הפורק מעליו עול תורה מהלך בטל, והבטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נט ע״ב), ומה יהא בסופו? מעמיסים איפוא עליו מן השמים ים של טרדות ודאגות, עול מלכות ועול דרך ארץ – בכדי שיהי ה עסוק ללא הפוגה ולא יישאר לו ומן פנוי לדברי הבאי ואיסור, והוא עצמו יצא נשכר מכך וזו הסיבה, כתב בעל "חובות הלבבות" (שער הביטחון, פרק ג), שנגזר על האדם טורח הפרנסה: ״כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו, היה בועט ורודף אחד העבירות. כמו שנאמר (בישעיה ה): ״והיה כינור ונבל, תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל ה׳ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". ברם, יש דרך נוספת, מהירה יותר ונעלה יותר, להתגבר על געש התאוות ומערבולת היצרים: ״יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה. שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה״ (רמב״ם, סוף הלכות איסור ביאה). מה נפלאים דברי חכמנו ז״ל (אבות פ׳׳ב מ״ב): ״יפה תורה עם דרך ארץ (מלאכה), שיגיעת שניהם משכחת עוון", כיצד לשכך את יצריו – ביגיעת מלאכה, או ביגיעת תורה. בכך נבין מדוע כל שבטי ישראל קיבלו נחלה בארץ, לחרוש ולזרוע, לאכול לחם בזעת אפם, ואילו שבט לוי שנבחר לעבודת המקדש ולהוראת תורה לא קיבל נחלה, ופרנסה מובטחת לו מתרומות ומעשרות. משום שיצרו יותש בעמל תורה, כמאמר הבורא ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״ (קדושין ל:) ב"ב (דף טז.) אכן נבין שמי שמקבל על עצמו עול תורה – מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כי בקבלתו על עצמו עול תורה הוא יוצא בכך ידי חובת נשיאת עולו של הקב״ה. הרי אף על המלאכים נאמר: ״וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים!״. ולפי זה גם יובן היטב מדוע מי שאינו מקבל על עצמו עול תורה – נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. ־ כי כל הבריאה כולה אינה אלא עולו של הקב״ה, והעול הינו הכרחי; או עולו של הקב״ה או עול מלכות ועול דרך ארץ״
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
