פרשת כי תבוא
כתוב בפרשתינו על מצוות הביכורים "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" השם מצווה אותנו שלאחר שגדל הפרי הראשון בשדה, צריך לסמן אותו בחוט אדום לפני שהגיע הפרי לידי גמר בישולו ולומר: "הרי זה ביכורים". לאחר שנגמר בישול הפרי, צריך להביאו לבית המקדש ולתת אותו לכהן. רבותינו ז"ל אומרים על כך, שבזכות הביכורים נברא העולם.
ולכאורה צריך להבין מה החשיבות המיוחדת שיש במצוות ביכורים, שבעבורה נברא כל העולם כולו? על כך ביאר רבי יעקב כולי זצ"ל בספרו מעם לועז: "מפני שהקב"ה ברא את העולם ונתן לנו אותו כדי ליהנות מטובו ובלבד שנכיר טובה לחסדו יתברך ונברכו ונהללו" כוונתו של הקב"ה במצוות הביכורים, שנדע בבירור שכל הטובה שהגיעה אלינו היא אך ורק מאתו יתברך, ולכן עלינו להכיר לו טובה על כך. שהרי אדם עמל ויגע במשך שבועות וחודשים, חורש, זורע ומטפל בשדה שלו כדי שהגשמים לא יהרסו לו את התבואה. הוא מחכה שנה אחרי שנה לראות מתי יזכה לאכול מהפירות שזרע. שלוש שנים הוא לא יכול עדיין לאכול ממנה, כי הפירות עדיין ערלה, ושנה רביעית זה נטע רבעי. רק בשנה החמישית הוא יכול לאכול מהפירות שלו. וכשהוא רואה את הפרי הראשון שיוצא מהעץ שלו כולו מתמלא שמחה וגאווה, שהנה עמלתי ויגעתי ועכשיו מגיעים התוצאות. ופה באה התורה ואומרת לו: "תיקח את 'ראשית פרי אדמתך', את מה שחיכית לו כל כך הרבה זמן, ותביא לכהן, לבית המקדש. תבוא ותודה לבורא עולם, על מה שנתן לך. אמנם עמלת ויגעת, אבל בלי הקדוש ברוך הוא שום דבר לא היה. תכיר לו טובה ותביא לו את הפרי הראשון שיש לך.
כך מצינו גם אצל משה רבינו ע"ה, שלא היכה את היאור במכת דם, מכיוון שהיאור עשה לו טובה כשהיה תינוק. וכך גם במכת כינים הוא לא היכה את האדמה, כאות הכרת הטוב לכך שהאדמה עזרה לו כשהוא הטמין בה את המצרי שהכה את האיש עברי. ועוד ראינו שגם הוא לא רצה להילחם במדיין, אפילו שהשם אמר לו נקום את נקמת המדיינים. אלא הוא אמר לפנחס שהוא יעשה זאת וכל זאת בגלל שהוא נהנה מהם, בכך שהסתתר שם אצל יתרו מפני פרעה שרצה להורגו.
עומדים אנו לקראת סיומה של השנה. מדרכו של היצר הרע , להכניס בליבו של כל אדם להיזכר מכל המאורעות הלא כל כך טובים שהיו השנה. ולכן דווקא בעת הזאת, מחובתנו להתבונן ולהודות להשם על כל חסדיו שעושה עמנו, יום יום, שעה שעה, בוקר צהרים וערב , על כל נשימה ונשימה. וכשנתבונן מעט, נזכור היטב מהחסדים והנפלאות שעשה עמנו השם בשנה הזו. ובכך יתעורר לבנו לעבודתו יתברך להתקרב אליו ולהודות לו, וכשמודים אפשר לבקש וגם לקבל.
מסופר על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, מגדולי הפוסקים בדור האחרון ומנהיג היהדות החרדית באמריקה, שהוא הגיע לפגישה עם גביר מסויים ששכן בבניין משרדים בקומה רביעית ללא מעלית. רבי משה היה אז בגיל למעלה משמונים וחמש, ובקושי רב ובמאמץ גדול הוא טיפס את המדרגות ברגל. כשהסתיימה הפגישה הוא ירד למטה לאיטו ועמד להיכנס לרכב שלקח אותו. לפתע נעמד במקומו כנזכר בדבר מה, ובלי לומר מילה נוספת חזר על עקבותיו וצעד לעבר הבנין. שני התלמידים שליוו אותו הזדרזו לשאול: האם כבוד הרב שכח משהו? הרב השיב להם: כן אני צריך לעלות בחזרה. נענו התלמידים ואמרו: כבוד הרב אל תטרח אנחנו נוכל לעלות במקומך. אך רבי משה סירב ואמר להם: תודה רבה אבל זה העסק שלי, והתחיל לעלות במדרגות לאט לאט.
התלמידים היו אובדי עצות וכי מה גורם לאדם בן שמונים וחמש לטפס ארבע קומות ברגל, לאחר שרק הרגע ירד? מה גורם לו לסרב לעזרה ולהתאמץ בעצמו? התלמידים עלו איתו. וראו איך שהוא מתנשם ומתנשף במאמץ גדול, ונח בין קומה לקומה. כשהגיעו לקומה הרביעית נכנס רבי משה למשרדו של הגביר. הלה קם ממקומו מופתע, האם התחדש משהו מאז השיחה ביניהם? רבי משה פנה ואמר: שכחתי להודות לך על כוס התה שהכנת לי, באתי לומר תודה רבה התה היה מצוין! התלמידים נאלמו דום. כשעברו כמה דקות הם שאלו: במחילה מכבוד הרב האם לא יכולת לשלוח אותנו בכדי לומר לו תודה? השיב להם רבי משה בפשטות: בוודאי שיכולתי, אבל מי שתה את התה, אני או אתם? אני שתיתי ולכן אני הוא זה שצריך להודות! כך חי גדול אמיתי בישראל! כך נוהג מי שחי את המציאות של הכרת הטוב כמות שהיא!.
המשנה באבות (פרק ב משנה ט) אומרת: "איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם? הלווה ואינו משלם" אדם שלווה ואינו משלם הוא לא אדם שאין לו אפשרות לשלם, אלא אדם שלא מעריך מה שעשו בשבילו. מישהו טרח והלווה לך מאה שקלים, מה אתה מחזיר לו על כך? עצם העובדה שאדם לוקח ולא משלם לנותן על מעשהו גורמת שייקרא רשע. לכן עלינו תמיד לומר: ריבונו של עולם תודה לך. תודה שקמתי בריא, תודה שאני יכול לשתות, תודה שאני יכול ללעוס, תודה ותודה על כל הטובות שאתה מקיף אותי בלי שאפילו ביקשתי לקבל, תודה על הכל. וכמו שאומר הגה"צ רבי שלום ארוש שליט"א: על הכל צריך להגיד תודה, גם על הקשיים כי הכל ממנו יתברך. וע"י אמירת התודה נפתחים כל השערים וממתיק מעל עצמו את כל הדינים"
יהי רצון שנתחזק בעניין הכרת הטוב ואמירת התודה, ונזכה במהרה לבניין בית המקדש בגאולה האמיתית והשלימה ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש
הת' סימון יוסף ג'נאשוילי – לוד
