כיפור
על יום הכיפורים נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני השם תטהרו" ביום הקדוש הזה עלינו להתחנן ולבקש מעומק הלב לפני השם יתברך שיסלח לנו על כל הפעמים שטעינו ושלא התנהגנו טוב, ואם נבקש זאת בחרטה גמורה, בפשיטות ובשפלות ומעומקא דלבא, ודאי שהשם יתברך יסלח לנו ויטהר אותנו.
מסופר על רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש שבשנה אחת בערב יום הכיפורים ממש לפני תפילת כל נדרי, הוא עמד בבית מדרשו עטוף בטלית וקיטל לבן כשהוא מתכונן לתפילת יום הכיפורים. פתאום נראה כאילו צל עבר על פניו הקדושות, היה נראה עליו כי יש משהו שמעיק על ליבו אבל אך אף אחד לא העז לשאול אותו על כך. את תפילת כל נדרי אמרו כולם בכוונה גדולה ועצומה ולאחר מכן לפני שהתחילו את תפילת ערבית הכריזו על הפסקה קצרה. הבעל שם טוב עמד על מקומו כשהוא שקוע בהרהורים, ולפתע פתאום עלה על שפתיו חיוך רחב ומאושר והוא ציווה על החסידים להתפלל ערבית. במוצאי יום הכיפורים היה הבעל שם טוב במצב רוח מרומם מאוד והוא סיפר לתלמידיו את הסיפור הבא: בכפר אחד התגורר חוכר יהודי, הוא היה יהודי טוב ונעים הליכות. בעל האחוזה שהשכיר לו את אדמותיו העריך אותו מאד והתייחס אליו כאל חברו האישי. ביום בהיר אחד אותו חוכר יהודי הלך לעולמו בפתע פתאום, תוך שהוא משאיר אחריו אלמנה צעירה וילד קטן. לא עברו ימים מרובים עד שגם האלמנה נפטרה מרוב צער והילד הקטן נותר יתום בלי אבא ואמא. בעל האחוזה, שהיה ידידו הטוב של החוכר היהודי לקח את היתום הקטן ואימץ אותו אליו. ילדים משלו לא היו לו והוא נקשר בחבלי עבותות האהבה אל הילד הקטן וטיפל בו כאילו היה הוא בנו יחידו. כך עברו שנים אחדות, הילד גדל בביתו של בעל האחוזה הגוי, בעושר ומותרות ולא ידע כלל וכלל על עצם היותו יהודי.
פעם אחת, כשהוא שיחק עם כמה ילדים שבאו עם הוריהם לביקור אצל בעל האחוזה התפתחה מריבה ביניהם, ואחד הילדים האורחים קרא בקול אל תשכחו שהילד הזה הוא ז'יד (יהודי), הוריו היו יהודים והוא אינו בנו האמיתי של בעל האחוזה. הילד היהודי הגיע לבעל האחוזה וסיפר לו בבכי על כך שקראו לו יהודי. וביקש: אם נכון הדבר שאינני בנך האמיתי ספר לי בבקשה על הוריי האמיתיים מי הם היו ומה היו מעשיהם. בעל האחוזה סיפר לו שהוריו היו אנשים יהודים שומרי תורה ומצוות, אנשים ישרים שנמנו על ידידיו הטובים שהלכו לעולמם בטרם עת. אולם הם היו עניים מרודים ולא השאירו לך דבר מלבד איזה ספר ישן ושקית קטנה בלויה ומיושנת. הילד ביקש לראות את הדברים שהוריו השאירו בשבילו, ובעל האחוזה ששמר על הדברים כמזכרת הראה לו שקית שבתוכה טלית גדול ישן נושן וספר עבה שהיה כתוב עליו – מחזור לימים נוראים. הילד פתח את המחזור אולם הוא לא ידע לקרוא בו מילה אחת. הוא גם לא ידע למה משמש הדבר שיש בתוך השקית. למרות זאת הוא ביקש מבעל האחוזה שיתן לו את הדברים האלו, והוא שמר עליהם מכל משמר והם היו בעיניו, מבלי לדעת למה ומדוע, כמשהו קדוש שיש לנהוג בו כבוד. עברו ימים אחדים והילד יצא לטייל ברחבי הכפר. תוך כדי טיול הוא ראה יהודים שאורזים את חפציהם ומתכוננים לנסיעה. האם אתם נוסעים ליריד? שאל אותם. היהודים שידעו מי הוא השיבו לו: לא, אנחנו לא נוסעים ליריד, כעת אנו נוסעים לראש השנה לעיר הסמוכה כדי שנוכל להתפלל יחד עם כל היהודים. מה זה ראש השנה? שאל הילד. והם סיפרו לו כי ראש השנה הנו יום הדין, בו מבקשים כל היהודים מרבונו של עולם שיתן להם שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות. היהודים הסתכלו על הילד בעיניים במבט של עצב והשתתפות בצערו והילד הרגיש איך שהיהודים מרחמים עליו, אולם הם פחדו מבעל האחוזה ועל כן לא יכלו לומר לו יותר.
בלב בלתי שקט חזר הילד לבית אביו מאמצו בעל האחוזה, והוא לא מצא לעצמו מנוח: משהו עמוק ונסתר משך אותו אל היהודים. הלא יהודי הוא! באותו הלילה עת הלך לישון על מיטתו הוא חלם חלום שבו ראה את אביו המנוח שאמר לו: בני היקר הלא אתה יהודי! לך לבית הכנסת להתפלל ביחד עם כל היהודים, ובורא העולם יקשיב לתפילתך. למחרת בלילה עוד פעם חלם חלום, אבל הפעם היתה זאת אמו. היא אמרה לו: בני יקירי, אתה הלא יהודי! מקומך הוא בין אחיך היהודים ולא בביתו של בעל האחוזה. היום ראש השנה, לך אל אחיך היהודים, עדיין לא מאוחר מדי. למחרת היום היה הילד עצוב ומדוכא מאוד ולא מצא לעצמו מנוח. למזלו נסע בעל האחוזה למסע ציד, כך שהוא היה יכול להרהר על החלומות המוזרים שפקדוהו. משהו טמיר משך אותו אל אחיו היהודים. בהחלטה מהירה וזריזה הוא לקח את שקית הטלית ובו המחזור שקיבל בירושה מאביו ויצא לדרך. ימים אחדים הוא נדד בדרכים עד שהגיע לעיר גדולה, ולאחר שבירר איפה נמצא בית הכנסת היהודי הגיע לשם ונכנס לתוכו. השעה היתה שעת ערב, הוא היה שבור ורצוץ ועייף מאוד. כל הקהל עמדו בבית הכנסת עטופי לבנים תוך שהם מתפללים בכוונה ובדבקות גדולה. היה זה ליל יום כיפור והמתפללים אמרו כל נדרי. הילד היהודי האזין לתפילותיו של אחיו והן נגעו מאוד ללבו, גם הוא רצה להשתפך בתפילה מתוקה לפני הקב"ה אולם הוא לא ידע כיצד מתפללים. כאב הלב של הילד היהודי התועה קרע שחקים.
גם אותי – המשיך הבעש"ט הקדוש את סיפורו – אפף צער על גורלו של הילד היהודי וחששתי שמא יברח הנער מבית המדרש וייאבד חס וחלילה מכלל ישראל. אולם פתאום פתח הנער את המחזור אשר בשקו, פתחהו באמצע ואמר: רבונו של עולם! אני לא יודע מה להתפלל ואיך להתפלל מה לומר ומה לבקש. הנה לך, רבונו של עולם, כל המחזור כולו ויהי רצון מלפניך כאילו התפללתי את כל התפילות! באומרו זאת שיקע הנער את פניו במחזור הפתוח ודמעות מרות פרצו מעיניו. דמעות עמדו בעיני התלמידים כשסיים הבעל שם טוב את סיפורו. ולפעמים בשעת התפילה, שעה שנזכרו בקורותיו של הנער היהודי התועה, שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הרהרו: רבונו של עולם! הרי אנחנו לפניך כאותו נער תועה! וכי יודעים אנו כיצד להתפלל וכיצד לכוון את הכוונות הטהורות של התפילות? הנה לך כל הסידור, בו נמצאות כבר כל התפילות וכל הכוונות. קבל תפילותינו הבאות מעומק הלב ותן לנו שנה טובה ומתוקה!
יהי רצון שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ובמהרה ניגאל בגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקוב ממש.
הת' סימון יוסף ג'נאשוילי – לוד
