פרשת יתרו
הכנפיים הרוחניות של האדם:
שמעתי פעם משל נפלא שטומן בחובו מסר רב. הנשר מוכר לכולם כמלך העופות ואכן לא בכדי. גובה התעופה שלו הוא עצום, ולא לחינם הוא משל לעוצמה בהרבה מובנים. יום אחד מיודענו הנשר מתעורר בבוקר, והוא מרגיש שיש לו אורח לא קרוא על הגב. לאחר בירור קצר עולה בידו המידע, שהמדובר הוא בבעל כנף קטן שהחליט משום מה לשהות על גבו של הנשר, והוא לא הראה סימני נכונות לעזוב בקרוב. ולא רק זאת אלא הוא ניקר במקורו את עורפו של הנשר, דבר שהציק לו והסב לו צער רב.
בפני הנשר היו כמה ברירות. א) להילחם בעוף הקטן, אולם זה לא היה מכבודו כיון שאחר כך כולם ידברו שמלך העופות נלחם בעוף הקטן ממנו בהרבה בגודלו ובכוחו, דבר שיפגע בתדמית המלכותית שלו. ב) להתעלם מהמפגע המטריד, אלא שכאמור זה היה הרבה מעבר להטרדה, הניקור באותו מקום החל להתפתח לכדי פצע כואב, שעלול היה גם לפתח זיהום ולסכן חיים. ג) הברירה השלישית הייתה הממלכתית והנכונה מכולן, ואכן לפיה פעל הנשר. אומר הנשר לעצמו – הרי יכולות הטיסה שלי היא המוצלחת ביותר מבין כל בעלי הכנף. שכן הבורא ברא לי ריאות מתאימות כדי להתמודד עם חוסר החמצן שם, ולשאר העופות אין את האפשרות להגיע לגבהים האלה. ואכן הנשר הגביה עוף, ונסק, ועלה, והמריא, עד שבשלב מסוים העוף הזעיר החל להרגיש מחנק, ונאלץ לעזוב את הנשר לנפשו. הרי לנו כי פעמים דווקא המלחמה העקיפה ולא הישירה, הרבה יותר תועלתית בהרבה מובנים.
במה דברים אמורים.
ר' לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל עומד על כך ששמו של הנשר ניתן לו בגין טבעו. בשלב מסוים בחייו נוצותיו נושרים ממנו, ולאחר פרק זמן הוא מתחדש ומתכסה בנוצות מהודרות. וכבר אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קג' ה') "תתחדש כנשר נעוריכי". וביאר רש"י "כנשר הזה שמחדש כנפים משנה לשנה, ויש מדרש אגדה על מין נשר שכשמזקין חוזר לנעוריו".
ולאור הנ"ל מבאר ר' סעדיה גאון את הפסוק (ישעיה מ' לא') "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים". לכלל ישראל ניתן כח ריענון מיוחד, ולעולם הם לא יניחו לכבדות החומריות להקשות עליהם. דור הולך ודור בא על שלל האירועים, והפנים תמיד קדימה.
והאמת רואים זאת לא רק ברוחניות אלא זו מתנה שבאה לידי ביטוי בכל פינה מזוויות החיים.
סיפר לי יהודי יקר שהיה נוכח בשיעורים שלי. לפרנסתו הוא משמש כנהג מונית, ובין היתר יש לו נוסעים קבועים, ולא רק מהארץ אלא גם מחו"ל. בין השאר יש לו באופן קבוע כמה גויים שמגיעים מטעם חברות גדולות ברחבי העולם, כדי לגייס עובדים יהודיים. בל נחשוב שזה מחמת אהבתם אלינו אלא הכל אינטרסים, והוא ניסה להבין מה עומד מאחורי הדבקות במטרה על כל העלויות הכרוכות בה (טיסות, אירוח, משכורת ועוד). הוא חיכה לשעת הכושר, ובאחת ההזדמנויות הוא שאל את אחד מהם מפני מה אתם מחפשים דווקא עובדים יהודיים, וכי יש לכם חוסר בכח אדם במדינה שלכם.
נענה הגוי ואמר – אתה צריך להבין דבר אחד. גוי ברגע שהוא סיים את יום העבודה שלו, אין עם מי לדבר. הוא מתנתק לגמרי. וכמו שאתה מבין, אי אפשר לנהל כך חברות שאתה רוצה להזניק את היכולות שלה ולשווק את המוצרים שלה. אך היהודים יש להם כמו כור גרעיני פנימי. הוא חי את העבודה, וגם אם תתקשר בשעה מאוחרת בלילה, הוא יענה לך כאילו הוא באמצע יום עבודה ועם כל המרץ, ושלא נדבר עוד על המוח היהודי הקודח, שלא גומר לעבוד ולייצר רעיונות ומחוץ לקופסא .
אך כיון שמקורו של הכח הזה הוא רוחני, נראה את השימוש הנכון בכח זה ובכוחות נוספים, שעם שימוש מושכל הם יכולים להביא את האדם להישגים עצומים בעבודת ה'.
"יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (אבות ה' כג'). (במאמר המוסגר שאל הרב אברמסקי זצ"ל הרי הברווז יודע גם לרוץ גם להשמיע קול גם לשוט וגם לעוף, מפני מה אם כן לא הביאו דוגמא ממנו הרי הכל כלול אצלו. וביאר דווקא בגלל שהוא עושה הכל ביחד, הוא לא עושה שום דבר בצורה יסודית וטובה, לכן הוא לא משמש כדוגמא. כי חז"ל חיפשו בעלי חיים אצלם הטבע חד ברור וניכר לעין. ודווקא הכולבויניק לפעמים לא יודע לעשות כלום).
ומבאר הרב וולבה זצ"ל (עלי שור ח"ב רנה') כשאדם מקבל על עצמו קבלה מסוימת והוא רוצה לעמוד בה, הוא צריך להיצמד להדרכה המדויקת של חז"ל במשנה המוזכרת, ולשם כך הוא צריך להצטייד בארבע הכוחות הבאים.
הכח הראשון הוא – עזות – והכוונה לעזות דקדושה. מה שנקרא אצלנו כח היוזמה. לא לחשוש, ולשעוט לכיוון המטרה באופן ממוקד וללא מורא. אחריו מגיע הכח השני – הקלות. מטבע הדברים יש הרבה מפריעים בדרך להגשמת היעד, כאן נזקק האדם לקלות מדודה – הזריזות, כדי שקושי הביצוע לא יקשה עליו. כאן מגיע הכח הבא – גבורת הארי. לאחר העזות והזריזות, צריך את המנוע של גבורת הארי כדי להביא את הדבר לידי גמר. ולבסוף מגיעה הקלות של הנשר.
אלא שכאן יש להתבונן, הרי הנשר הוא עוף גדול וכבד, היכן אם כן באה הקלות שלו לידי ביטוי. ומבאר הרב וולבה – הנשר מצויד בכנפיים ענקיות, והן אלו שנושאות אותו בקלות למרומים. בשונה ממנו האדם הוא כבד וחומרי, כיצד אם כן נוכל להשיל מעלינו את הכבדות ולנוע בקלילות כאותו נשר, על זה בא התנא ר' יהודה בן תימא ועונה – היה קל כנשר. וכשם שהנשר משתמש בכנפיו כדי להתרומם, כך גם אתה השתמש בכנפיך הגדולות ותתרומם.
נו ישאל האדם את עצמו היכן הם הכנפיים שלי לא ידוע לי על שינוי שהתבצע בגופי, על זה עונה ר' חיים ויטאל זצ"ל (בשערי קדושה) התיקון של יסוד העפר הגורם לכבדות הוא השמחה. כשאדם שמח בחלקו ובמצוות שהוא זוכה לקיים – אלה הם זוג הכנפיים הראויות שבכוחם ומכוחם יכול אדם לנסוק ולעלות אל על.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
