פרשת אמור
קדושת החיים וקדושת הדיבור – עיון בפרשת אמור
פרשת אמור מציבה בפנינו את אחד האתגרים הגדולים ביותר של החיים הדתיים: כיצד ניתן לחיות חיי קדושה בעולם הזה? השאלה הזו עומדת בבסיס המצוות המרכזיות שבפרשה – קדושת הכוהנים, קדושת המועדים, קדושת הקורבנות, והדרישה לקידוש שם ה'. הקשר בין החלקים השונים של הפרשה יוצר תמונה שלמה של חיי קדושה בממד האישי, הציבורי וההיסטורי.
במרכז הפרשה ניצבת מצוות קידוש השם וחילול השם: "ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם" (ויקרא כ"ב, ל"ב). הרמב"ם מסביר שחילול השם אינו רק עבירה ישירה, אלא כל מצב שבו יהודי – במיוחד תלמיד חכם או אדם המייצג את התורה – מתנהג באופן הפוגע באמינותה של היהדות ובעיני העולם. אך קידוש השם אינו רק הימנעות מחילולו, אלא עשייה אקטיבית: להפוך את החיים הדתיים למקור השראה, למודל של צדק, חסד ואנושיות.
הפרשה מספרת גם את סיפורו של בן האישה הישראלית המקלל (ויקרא כ"ד, י'-ט"ז), סיפור שלכאורה נראה מנותק מהקשרו, אך למעשה הוא המשך ישיר של הרעיון הגדול של קדושת השם. חז"ל מסבירים שהמקלל לא התחיל את דרכו בחטא חמור, אלא בתהליך של זלזול בקודש. תחילה הוא ראה את לחם הפנים וערער על משמעותו, ולאחר מכן דבריו הפכו לכפירה ולחילול השם. המסר ברור: חילול השם אינו מתחיל במעשה אחד, אלא בריחוק איטי מהקדושה, בספקות ההופכים לזלזול, ובזלזול ההופך להרס.
הרב יונתן זקס זצ"ל הרבה לעסוק בכוחו של הדיבור כיסוד מרכזי ביהדות. בספר בראשית אנו לומדים שהעולם נברא במילים – "ויאמר אלוקים יהי אור". בכך התורה מלמדת אותנו כי המילים אינן רק כלי לביטוי מחשבות, אלא כוח המעצֵב מציאות. הדיבור יכול להיות בריאה, אבל גם חורבן. המקלל בפרשה לא רק ביטא חוסר אמונה – הוא יצר מציאות שבה השפה עצמה הופכת למכשיר הרסני. זהו מהלך הפוך למעשה הבריאה האלוקית, ולכן עונשו כה חמור.
בפרשתנו מופיעה גם פרשת המועדים – שבת, פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות. התורה יוצרת מבנה של קדושה בזמן, שמקביל לקדושה האישית והלאומית. הרב סולובייצ'יק דיבר על כך שהיהדות אינה דת של מקום, כמו הדתות הפגאניות שראו את הקדושה מרוכזת במקדשים גשמיים, אלא דת של זמן – הקדושה מתממשת בהיסטוריה, במחזוריות החיים, בהפיכת הזמנים לאירועים מקודשים. הרב זקס הרחיב רעיון זה וטען כי היהדות מלמדת אותנו שהקדושה אינה מנותקת מהחיים, אלא משולבת בהם. המועדים אינם ימים של התרחקות מהמציאות, אלא של גילוי משמעות עמוקה יותר בתוכה.
הקשר בין המועדים לקידוש השם מובהק: עם ישראל הוא עם שנדרש להפוך את הזמן, את מעשיו ואת דיבוריו לכלים של קדושה. האדם הפרטי נדרש לחיות ביושר ובצדק כדי לקדש שם שמיים, העם נדרש ליצור חברה שתהיה מודל מוסרי לאחרים, וההיסטוריה היהודית כולה היא במה לקידוש השם בפני האנושות כולה.
בעידן המודרני, כאשר הדיבור הפך לכלי מרכזי – בין אם בפוליטיקה, במדיה החברתית או בתקשורת – שאלת קדושת הלשון וקידוש השם מקבלת משמעות חדשה. האם אנו משתמשים במילים כדי לבנות או כדי להרוס? האם אנו שומרים על כבודם של אחרים גם כאשר אנו מתווכחים? האם אנו מקדשים את שם ה' לא רק בבית הכנסת אלא גם ברחוב, בעסקים, בהתנהלות היומיומית?
פרשת אמור היא קריאה לחיים של קדושה אמיתית – לא כעיקרון מופשט אלא כדרך חיים. היא מלמדת אותנו כי אין קדושה בלי אחריות, אין קידוש השם בלי מוסריות, ואין חברה קדושה בלי אנשים שמקדישים את חייהם להפצת אור בעולם. כל מילה, כל מעשה, כל חג שאנו חוגגים – כולם אבני יסוד בבניית מציאות של קדושה בתוך המציאות החולפת.
השאלה שנותרת פתוחה לכל אחד מאיתנו היא: האם חיינו מהווים קידוש השם, או חלילה חילול השם? האם אנו משתמשים בכוח הדיבור והמעשה כדי לברוא מציאות של קדושה?
שבת שלום!
הרב אלישי זיזוב, פרנקפורט גרמניה.
