שמחת תורה
שמחה מבטלת גזרות
בין החסידים הייתה מוכרת וידועה הנהגה קבועה אצל הרבי, שכאשר החסיד הנכנס אל הקודש מושיט את פתק הבקשה והרבי לוקח את הפתק מידו, הרי זו הוכחה וסימן ברור כי תבוא הישועה המיוחלת. אך אם הרבי אינו מושיט את ידו לקחת את הפתק אלא מורה לחסיד להניח אותו על גבי השולחן, הדבר מהווה סימן לא טוב בכך שכבר נגזרה הגזירה.
הוריו של ילד קטן וחולה עמדו בחרדה גדולה ליד מיטתו, כאשר פניו של הרופא המטפל היו קפואות לחלוטין. בימים האחרונים ביקר הרופא את הילד כמה וכמה פעמים, נתן תרופות שונות והמליץ על דרכי טיפול שונות, אך מצבו של הילד הלך והחמיר. הרופא מיעט מאוד במילים והסתפק בהבעת איחול רגיל לרפואה שלמה. ההורים המודאגים הבינו מיד כי מחלת בנם אנושה וכי הרופא הרפואי כבר מרים ידיים, ומתברר שרק נס גלוי ועל טבעי ישיב את הילד לחיים בריאים. אביו של הילד נמנה עם חסידי הרבי המהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש. הוא ידע היטב כי רק דרך אחת יחידה נותרה לפניו כדי להציל את בנו – לנסוע בדחיפות לליובאוויטש ולבקש את ברכתו הקדושה של הרבי. החששות הגדולים מילאו את ליבו: כיצד יוכל לעזוב את בנו החולה ואת משפחתו הדואגת בשעה שאינו יודע מה ילד יום? אך באין ברירה אחרת נפרד החסיד בלב כבד מאוד מבנו וממשפחתו ויצא לדרך. הנסיעה בדרכים ארכה כמה ימים, ולקראת חג הסוכות הגיע החסיד לליובאוויטש ופנה מיד לבית מדרשו של הרבי. ידע החסיד כי בימי החגים הרבי לא מקבל אורחים לשיחת 'יחידות' פרטית, כיוון שהוא עמוס בעבודת הקודש ובהמשכת שפע לכלל ישראל, שהרי במועדי תשרי נקבעת ההשפעה לכל השנה. ואולם שאלת חיים ומוות הייתה כאן. החסיד החל לדחוק בגבאי שיקבע לו בדחיפות 'יחידות' עם הרבי. תחילה השיב הגבאי כי אי אפשר ואין אחד שנכנס בחגים, ועליו להמתין עד אחרי החגים. החסיד החל להרעיף תחנונים ולדבר על ליבו של הגבאי שמצבו של הילד בכי רע וברכת הרבי היא תקוותו היחידה. התרכך ליבו של הגבאי, והוא קבע לחסיד תור באחד מימי חול המועד.
אווירת החג המרוממת מילאה את החצר ונהרת שמחה הייתה על פני כולם. לחג הסוכות באו אורחים רבים לחזות בפני רבם ברגל ולשמוע דברי חסידות. החסידים יושבים בצוותא להתוועדויות, אומרים לחיים ויוצאים במחול. ואילו החסיד שלנו ישב מהורהר ודואג בקצה השולחן, עיניו דומעות ולבו רחוק לגמרי משמחת החג. כשהגיע מועד ה'יחידות' עמד החסיד ליד הפינה, ספר התהילים בידו האחת ופתק הבקשה בידו השנייה. נכנס החסיד לחדר ומשך את ידו למסור את הפתק לידו של הרבי, ואולם הרבי הורה לו להניח את הפתק על השולחן. ידו של החסיד נשארה באוויר, אך הרבי המתין שיניח את הפתק. החסיד קלט היטב את משמעות הסימן הנורא. ראשו נעשה סחרחר עליו, חושיו התערפלו והוא יצא החוצה כשתקוותו הגדולה נגוזה. הגיע ליל שמיני עצרת. החסיד עומד בתוך מאות החסידים הרוקדים וליבו שבור. שמחת התורה אופפת את הכול והרבי מנצח על השמחה, אך החסיד אינו מסוגל להזיז את רגליו מרוב צער. ופתאום התעשת החסיד והחל לומר לעצמו: חסיד אתה, הלוא שמחת תורה היום וכיצד תערבב את צערך האישי עם שמחת החג? הטל את עצמך אל תוך ים השמחה. הוא הצטרף מיד למעגל הרוקדים, חיבק את ספר התורה וקפץ בשמחה עילאית תוך הסחת דעתו ממחלת בנו לאורך כל החג. הוא שר בקול גדול, התמסר כולו למחול החסידי והשליך מאחוריו את כל דאגותיו.
מוצאי החגים הגיע והחסיד נכנס לקבל את ברכת הדרך מהרבי קודם שובו לביתו. על בנו החולה כבר לא הזכיר דבר מתוך השלמה פנימית וקבלת הדין. הפעם קיבלו הרבי בפנים מאירות, הסתכל עליו בחיבה ואמר לו: בפעם הראשונה שנכנסת אליי לא ראיתי שום דרך להציל את הבן, כי הגזרה כבר הייתה חתומה בשמיים, ואולם כאשר בשמחת תורה התעלית על עצמך, התגברת על מחשבותיך ושמחת בשמחת התורה בכל ליבך – קרעת את גזר הדין לחלוטין, ובנך יצא מהמשבר הקשה ורפואתו השלמה קרובה לבוא. את הסיפור המרגש הזה סיפר הרבי הריי"צ מליובאוויטש ואמר כי בחסיד הזה נתקיים המאמר הידוע שמחה פורצת גדר.
הסיפור המופלא הזה מראה לנו בצורה מוחשית את הכוח העצום של שמחה אמיתית. כשהחסיד בחר להתעלות מעל צערו הפרטי הקשה ולשמוח בשמחת התורה, הוא סלל את הדרך לישועה שכה נזקק לה. לעיתים, דווקא כשהמציאות הגשמית נראית לחלוטין חסרת סיכוי, וגזירות קשות מרחפות מעל הראש, התמסרות מוחלטת לשמחה של מצווה מסוגלת לפרוץ את כל הגדרות והמחיצות. השמחה אינה רק רגש חולף, אלא כוח רוחני עוצמתי שמחבר את האדם ישירות אל בורא העולם. דרך השמחה הטהורה אנו מורידים לעולם חסדים גלויים, ומסוגלים לבטל גזירות רעות ולהפוך יגון וחושך לששון, לברכה ולרפואה שלמה.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת מלך המשיח בקרוב ממש
ר' סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
