פרשת לך לך
"ואת הנפש אשר עשו בחרן" (יב-ה)
נודע בשערים רש"י הקדוש שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים ולכן העלה עליהם הכתוב כאילו עשו את אותם נפשות. ואמרו חז"ל כל המכניס בריה אחת תחת כנפי שמים המקום מעלה עליו כאילו יצרה שנאמר 'ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה', כמו מי שנפח נשמה לאדם הראשון. ומסופר במדרש שפעם אחת אירח אברהם אבינו זקן בן תשעים שנה ונתן לו לאכול ולשתות ולאחר שסיים הזקן את סעודתו אמר לו אברהם שצריך להודות לבורא עולם ולברך על האוכל שאכל. הזקן הוציא פסל מהכיס והחל מנשקו והודה לו על האוכל, החל אברהם לשכנעו במתק פיו ולהוכיח לו בהרחבה שיש בורא לעולם, ולאחר שסיים את הרצאתו שוב הוציא אות הפסל ונשקו. כשראה זאת אברהם התייאש מאותו זקן ואמר לו שילך לדרכו לשלום. מיד נגלה אליו הקב"ה ואמר לו אברהם תשעים שנה הייתה לי סבלנות להמתין לזקן הזה ולא התייאשתי ממנו ואתה אחרי 6 שעות אין לך יותר סבלנות בשבילו? מיד רץ אברהם לקראת אותו זקן החזיר אותו למלון ולמחרת בבוקר שיכנע אותו שיש בורא לעולם עד שזרק הזקן את הפסל שלו ונפצו לרסיסים וכך התווסף עוד מאמין בבורא עולם.
לפעמים אדם נמצא במקום שאין מי שיאמר דברי תורה ואם הוא לא יקום ויאמר איזה משהו פרשת שבוע או דברי חיזוק האנשים ידברו דברי חול ולפעמים לשון הרע ורכילות, ולכן מוטל עליו בשעה זו לקום ולומר מה שבפיו ואף אם אף אחד לא יבין גם בזה יש מצווה שזיכה את הרבים שלא ידברו לשון הרע.
מסופר על החפץ חיים שבא אליו אברך ושאל את הרב אם יש לו איזו עבודה תורנית בשבילו? אמר לו הרב בכפר הסמוך דרוש רב שיאמר דרשות בשבת. הלך האברך לשם וסיכם עם הוועד שכל שבת ידרוש 3 שעות. לאחר חצי שנה החליט אותו אברך לערוך מבחן למשתתפים בשיעור, ולתדהמתו אף אחד מהקהל לא זכר כלום מהדרשות שדרש בפניהם במשך חצי השנה, מיד פנה האברך לחפץ חיים וטען: חבל לי על הזמן אף אחד לא יודע מה שאני מדבר, אמר לו הרב יש לך 300 משתתפים בשיעור ואתה דורש 3 שעות אני ממש מקנא בך שבזכותך 300 אנשים לא מדברים לשון הרע במשך 3 שעות רצופות הרי זה זיכוי הרבים ענק. שאלו בגמרא מדוע תפילותיו של ר' חייא מתקיימים? וענו משום שהיה מזכה את הרבים. ר' חייא היה צד חיות, פושט את עורם, וכותב עליהם את התורה ומלמד את ילדי ישראל ולכן זכה שנעשה פיו כמו פיו של השם יתברך שגוזר גזרות ודבריו מתקיימים.
ומובא בתנא דבי אליהו שאלקנה אביו של שמואל הנביא היה עולה לרגל עם בני ביתו והיו לנים ברחוב וכשראו אותם אנשי המקום שאלהו להיכן אתם הולכים? ענה להם אלקנה 'בית השם נלך' כלומר לעלות לרגל והיה משכנע אותם שיעלו עימו, וכיוון שהיה מזכה את הרבים זיכהו השם יתברך בבן שקול כמשה ואהרן.
ומעשה שהיה באברך שהיה מוסר שיעור ברמת גן ואותו יום היה סוער ופנה אל מרן החזון איש האם עליו ללכת למסור את השיעור כיון שהיה סבור שהציבור לא יגיע במזג אויר כזה. שאל אתו החזון איש, האם יגיע אדם אחד? כן, ענה. אם כך אתה חייב ללכת כיון שיהודי אחד ששומע שיעור תורה הוא כבר לא היהודי של אתמול כי כמה התורה גדול ועצום להשפיע טובות וברכות על היהודי.
ולפי זה מובן היטב מה שאמרנו שכל המזכה את הרבים כאלו הוא יצר את אותו אדם. המציאות היא שכאשר יהודי יוצא משיעור תורה הוא משתנה ואיננו אותו אדם אלא לובש צורה חדשה כאילו נולד מחדש ואשרי מי שמזכה את הרבים.
אל יאמר אדם חבל על הזמן היקר ללכת לזכות את הרבים טוב לי כי אתעסק עם עיסוקיי…
מסופר בגמרא על אחות לוטן שהיתה בת מלכים וכשראתה את התנהגותו של אברהם וזרעו, רצתה להתגייר. באה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קיבלוה והייתה פילגש לאליפז בן עשיו אמרה: מוטב להיות שפחה לאומה זו ולא להיות גבירה לאומה אחרת. ויצא ממנה עמלק שציער את ישראל וזאת משום שהיה אסור להם להרחיקה אלא היו צריכים להכניסה תחת כנפי השכינה. והדברים מבהילים שמפני שלא רצו לעשות קירוב רחוקים נגרם צער גדול לישראל ועד היום אין כסאו של ה' שלם, כמה גדול החיוב והזכות לזכות את הרבים בעוד שיעור בעוד מצווה לקדש שם שמים ברבים וממילא נזכה כולנו לקרב קץ הגאולה בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן ואמן.
שבת שלום
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
