פרשת בא
לפני יציאת בני ישראל ממצרים ציווה אותם הקב"ה ציווי מיוחד בקשר לקרבן פסח. בי' בניסן, כל משפחה הייתה צריכה לקחת כבש ולהכניס אותו לביתה. הכבש היה צריך להישאר בבית במשך כמה ימים, עד י"ד בניסן. ביום זה היו צריכים לשחוט אותו ולהקריבו לקרבן פסח. ונשאלת השאלה מדוע היה צורך להחזיק את הכבש בבית במשך כמה ימים?
חז"ל מספרים שהציווי הזה נועד לכך שהמיצרים ישאלו את בני ישראל מדוע הם לוקחים כבשים ומחזיקים אותם בבתיהם. כאשר המצרים יראו את הכבשים אצל היהודים, הם יתפלאו וישאלו אותם לשם מה הם מחזיקים אותם. בני ישראל יצטרכו לענות להם בגלוי שהם מתכוננים לשחוט את הכבשים ולהקריב אותם לקרבן פסח. הקדוש ברוך הוא רצה שהמצרים ישאלו את השאלה הזאת, כדי שבני ישראל יספרו להם מה הם עומדים לעשות.
הרבי מליובאוויטש מסביר על כך: דבר זה לא היה פשוט בכלל, שהרי הכבשים היו נחשבים אצל המצרים לעבודה זרה והם ראו בהם דבר קדוש. בארץ מצרים היה אסור לפגוע בהם. לכן, כאשר יהודי אומר למיצרים שהוא עומד לשחוט את הכבש, הוא אמר למעשה שהוא עומד לשחוט את הדבר שהמיצרים מחשיבים לקדוש. בני ישראל היו צריכים לומר זאת בגלוי, למרות שידעו שהדבר עלול לעורר את כעסם של המצרים. הנכונות הזאת של בני ישראל הייתה חלק חשוב שבזכותה זכו להיגאל. חז"ל מספרים שכאשר הקדוש ברוך הוא רצה לגאול את עם ישראל ממצרים, לא היו בידם מספיק זכויות. לכן נתן להם את מצוות קרבן פסח, לא רק עצם קיום המצווה היה חשוב אלא גם הדרך שבה קיימו אותה, בכך שהם לא הסתירו את מעשיהם ולא פחדו לספר למצרים שהם עומדים לשחוט את הכבשים. הם עשו את רצון השם בלי לחשוש ממה שהמצרים יחשבו או יגידו. מסירות הנפש הזאת הייתה חלק חשוב בזכותם לצאת ממצרים.
נאמר בפסוק: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". כשם שהקדוש ברוך הוא הוציא את בני ישראל ממצרים כך הוא עתיד להראות לנו נפלאות בגאולה העתידה בביאת המשיח. גאולת מצרים היא דוגמה והכנה לגאולה העתידה. לכן, כשם שבני ישראל היו צריכים לנהוג במסירות נפש לפני יציאתם ממצרים כך גם אנחנו צריכים לנהוג במסירות נפש בעבודת ה', וכאשר נתחזק בדרך הזאת, נזכה גם אנחנו לגאולה העתידה. הדברים נוגעים במיוחד למצוות אהבת ישראל. אם בכל המצוות נדרשת מסירות נפש על אחת כמה וכמה במצוות אהבת ישראל שהיא יסוד כל התורה. אהבת ישראל אינה מסתכמת בכך שדואגים שליהודי אחר יהיה טוב בגשמיות, אלא היא כוללת גם דאגה למצבו הרוחני. כאשר אנחנו רואים יהודי שאינו מקפיד מספיק על קיום התורה והמצוות, לא מספיק רק להצטער על מצבו, אלא צריך להשתדל לדבר ולעורר אותו ולעזור לו להתחזק בקיום המצוות.
לפעמים אדם נמנע מלדבר עם חברו על ענייני תורה ומצוות, מפני שהוא חושש שהחבר יכעס עליו או ייפגע מדבריו. אבל אסור שהחשש הזה ימנע מאתנו לנסות להשפיע עליו לטובה. כשם שבני ישראל לא פחדו לומר למצרים שהם עומדים לשחוט את הכבשים, כך גם אנחנו לא צריכים להירתע מלפעול למען יהודי אחר. כמובן צריך לדעת כיצד לדבר עם הזולת ויש לפנות אליו בחכמה ובנעימות ומתוך אכפתיות אמיתית. אבל יחד עם זאת, צריך לומר את הדברים בצורה ברורה ולא לוותר על התוכן שלהם. אפשר לדבר בנחת ובכבוד ובאותו הזמן להראות עד כמה חשוב לנו שיהודי אחר יקיים תורה ומצוות. הנעימות אינה צריכה לבוא על חשבון המסר שאותו רוצים להעביר. אם אדם משתדל לדבר עם חברו ורואה שהוא אינו מצליח להשפיע עליו, עליו לבדוק גם את עצמו. ייתכן שהחבר אינו מרגיש עד כמה באמת אכפת לו ממנו. כאשר החבר יראה שהדברים נאמרים מתוך דאגה אמיתית לטובתו ולא מתוך רצון להתערב בחייו, הוא עשוי להקשיב להם בצורה אחרת. לכן חשוב לא רק לומר את הדברים אלא גם להראות במעשים שהדאגה ליהודי השני באה מתוך אהבה אמיתית.
זוהי ההוראה שאנו למדים מקרבן פסח: אסור לחשוש מתגובת הסביבה כאשר צריך לעשות את רצון השם ובמיוחד במצוות אהבת ישראל, לא מספיק לרצות בטובתו של יהודי אחר, אלא צריך גם לפעול למען מצבו הרוחני. יש לעשות זאת בחכמה ובנעימות, אך גם מתוך עמידה ברורה על החשיבות של התורה והמצוות. וכשננהג כך נזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
ר' סימון ג'אנאשוילי הי"ו מלוד

