להכיר בטוב
ניצבים אנו בעיצומם של ימים גדולים, ימי הרחמים והסליחות ולקראת ימי הדין הבאים עלינו לטובה, בו מתפללים אנו לבורא עולמים שיכתוב ויחתום אותנו לשנה טובה ומבורכת. אשרינו שזכינו לקבל מתנה יקרה כ"כ, בו אחת לשנה ניצבים אנו לפני הבורא לעריכת חשבון נפש וניקיון נפש יסודי, כפי שמחדד את הדברים בלשונו הזהב הגאון רבי ירוחם הלוי ליבוביץ"' זצ"ל (מאמרי המשגיח, אלול תשרי, עמודים טו' טז'):"בגשמיות רואים, כי שלימותו וקיומו של הדבר, או הדבר מתקלקל ובלה, תלוי כאשר רוחצים, מטהרים ומנקים אותו. כן הוא יסוד כל הבריאה, הבריאה נעשית מיושנת, ואילו לא ירחצו ויטהרו וינקו אותה בכל עת, הייתה מתהוות להיות בטילה. אומרים אנו בתפילת יוצר של שחרית: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" – כביכול בכל יום הוא פועל התחדשות בבריאה, רוחצה ומכבסה מן כל הכתמים ההווים בה, בכל בוקר הכל שב לאיתנו, רענן ומלא חיים.האדם מוכרח להיות עוסק תמיד ברחיצתו וכיבוסו של נפשו, מפני כי בכל יום נופל ומתקבץ הרבה מאוד אבק ולכלוך על נפשו – עבירה יחידה פועלת ועושה כתם די גדול! ואילו לא יהא עסקו בלהיות רוחץ ומטהר את נפשו, לא יישאר ממנה כל זכר.
מחז"ל רואים, שהם חז"ל הקדושים, היו אוחזים עצמם בזה היסוד, ולא היו מסיחים דעתם מלהיות רוחצים ומכבסים את עצמם – מה שמתקבץ מתפילת שחרית עד הצהריים – על זה תקנו תפילת מנחה, מתפילת מנחה עד הלילה – על זה תקנו תפילת ערבית, והתפילה היא מברשת טובה, זאת היו יודעים חז"ל וכלשונו של "הכוזרי" (ג, ה) "ובעת התפילה מטהר נפשו מכל מה שקדם".
ה"כוזרי" מבאר, כי זהו היסוד של שבתות ומועדים –כי מה שנשאר על הנפש לאחר כל התפילות, רוחצים ומכבסים את זאת השבתות והימים הטובים, ראש השנה ויום הכיפורים. המועדים אינם בגדר "ימי זיכרון" חלילה, כי אם ההארות שהאיר הבורא בימים אלה אז, מאירים הם לנו באותם התאריכים מידי שנה בשנה. חג הפסח –"חג החירות" – סגולתה להשפיע חירות לנפש ולגוף, חג הסוכות – "זמן שמחתנו"– שמחה, חג השבועות – חג "מתן תורה"– הארות רוחניות והתחדשות בקניית התורה. גם ראש השנה –יום בו העולם נברא – סגולתה ב"התחדשות", לנקות כל מה שהיה עד כה, ולהתחיל דף חדש".
בפרשתנו מביא המדרש (תנחומא כי תבוא א'):"היה האדם יורד לתוך שדהו, ראה אשכול שביכר, תאנה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל ועולה לירושלים בבית המקדש ומבקש רחמים על עצמו, על עם ישראל ועל ארץ ישראל, ואומר: "השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל, ואת האדמה אשר נתת לנו" (דברים כו, טו)".
וכל כך למה? כדי להכיר בטובתו של הבורא עליוולא להיות כפוי טובה (רש"י)!
יסוד גדול מלמדת אותנו התורה הקדושה, כי כאשר האדם מכיר בטובתו של הקב"ה יכול הוא לבקש גם להבא. ואם חלילה אינו מכיר בטובתו של הקב"ה יכול זה להיות החוסם לקבלת השפע לעתיד חלילה.
דוגמא לכך למדים אנו בפרשת בראשית: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה" (בראשית ב) ומביא רש"י בשם חז"ל: "ומה הטעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים". ומבאר המהר"ל הקדוש זצ"ל"(גור אריה, על הפסוק) "כי כל זמן שלא נולד האדם ולא היה מי שיכיר בטובתו של הקב"ה – לא המטיר הבורא, כי אסור לעשות טובה למי שאינו מכיר בטובה… ואם היה מכיר בטובתם ולא היה מתפלל, מכל שכן שלא היה נותן המטר, שהרי הוא כפוי טובה, והוא גרוע ממי שלא מכיר בטובת המטר".כי עצם ההכרה בטובתו של הבורא עלינו עד כה, מזמינה את הטובה והברכה לעתיד, כמובן בכוחם של תפילות (על העתיד).
זה הביאור מה העניין בהסמכת גאולה לתפילה (בתפילת שחרית) (מסכת ברכות ד' ע"ב, ט ע"ב). זהו סוד חלוקת ההודאה לשניים ב"מודים", באמרנו: "על שהחייתנו וקיימתנו…" (על העבר), "כן תחיינו ותחננו …" (על העתיד). וזה הסוד בהסמכת "מודים" ל"שים שלום" – כי ההודאה על העבר מאפשרת בקשת "שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים" על העתיד.
הרי לנו לימוד גדול בחיינו בכלל ובימים הללו לפני ימי הדין הבעל"ט בפרט, כי להכרת הטוב שני חלקים: להכיר בטוב, ולהודות עליה. שבועיים ימים נותרו לנו להכין את עצמנו ליום הדין הנורא, יש לפקוח עיניים ולהכיר בכל הטוב שהבורא משפיע עלינו, בחיים, בבריאות, בנחת, בפרנסה… ולהודות עליהם לבורא, ולבקש כי העתיד יהיה טוב בהגשמת כל המשאלות, לטובה ולברכה, בביאת משיח צדקנו והרמת קרן התורה ועם ישראל, בב"א!
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
