פרשת 'בשלח'
עצמות יוסף:
נאמר במדרש: "לב חכם יקח מצוות". הכוונה בפסוק היא על משה רבינו, שלא כעם ישראל, אשר עסק בביזת מצרים, התעסק בעצמות יוסף.
נשאלת השאלה, לכאורה הרי גם משה היה מצווה לעסוק בביזת מצרים, שהרי גם עליו נאמר הפסוק: " דבר נא באזני העם ושאלו איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכלי זהב ". אם כך, מדוע משה לא עסק בקיום המצווה הזו? בנוסף, נשאלת השאלה, מדוע נאמר על בני ישראל שעסקו בביזת מצרים, הרי הסיבה לכך שהם בזזו את מצרים היתה כי זאת היתה מצוותו של הקב"ה? שהרי הוא צווה על זה. ניתן לשאול שאלה נוספת: מה היתה הסיבה לכך שהתורה מדגישה מיד לאחר המילים " וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" , את לקיחת עצמות יוסף ממצרים?
נקדים ונציין כי ללקיחת עצמותיו של יוסף ישנם כמה סיבות ומטרות. האחת, כדי לומר לישראל כאשר יאמרו " ניתנה ראש ונשובה מצרימה" , ראו מה עשו המצריים ליוסף ולזרעו למרות כל החסד שהוא עשה עמם. לימדו מהנסיון של יוסף ואל תבטחו במצריים. אם כן, עפ"י הסיבה הראשונה לקיחת עצמותיו של יוסף הינה כדי לעודד את העם לא להאמין במצרים, אלא לבטוח בה'. הסיבה השניה היא כדי לשפר את רוח העם. בנ"י אשר היו עבדים במשך מאתיים ועשר שנים התרגלו להיות מושפלים. עצמות יוסף נועדו לומר לבנ"י זיכרו מהם השורשים שלכם. אתם בני מלכים, ראו מי היה אביכם (יוסף). אביכם היה מלך מצריים ולכן עליכם להתנהג כבני מלכים, ולא כעבדים. על פי סיבה זו, עניין לקיחת עצמותיו של יוסף נועדה כדי לעזור לעם להשתחרר מתחושת השפלות של הגלות. הסיבה השלישית היא כדי לעודד את בנ"י לקראת העתיד. עצמות יוסף כאילו אומרות לבנ"י ראו כיצד יוסף שגדל במצרים בין גויים, הצליח לשמור ולקיים את התורה. לכן, גם אתם, בני ישראל, יכולים לקבל את התורה ולקיימה. הסיבה הרביעית היא, שארון יוסף שימש כתשובה לשר מצריים. כאמור בפסוק: "הים ראה וינוס", לכאורה מה ראה? ראה ארונו של יוסף? מה הקשר בין נס קריעת ים סוף לבין עצמות יוסף? מה היתה זכותו של יוסף שבגללו נעשה נס קריעת ים סוף? אלא, יוסף הצדיק ידע להתאפק ולשמור על קדושתו למרות הפיתויים הרבים של אשת פוטיפר. " היתה יהודה לקודשו" – יהודה, הכוונה לעם ישראל, שמר במצרים על קדושה וחיי צניעות. למרות שהמצריים עינו את בני ישראל, הם לא טימאו את נשותיהם. עם ישראל שמר במצרים על טהרת המשפחה. האיש המסמל את קדושת חיי המשפחה של עם ישראל הוא יוסף הצדיק. לגופו של ענין, עצמות יוסף באו לומר לשר מצריים המקטרג וטוען "אלו עובדי עבודה זרה (מצריים), ואלו עובדי עבודה זרה (עם ישראל)", "ראו קדושתו של יוסף". כמו שיוסף הצדיק שמר על חיי צניעות, כך עם ישראל נגאל בזכות שמירה על טהרת המשפחה. הסיבה החמישית והאחרונה היא, שהפירוש לכך שמשה לקח את עצמותיו של יוסף, הנו שהוא לקח את עצמיותו, את מהותו. משה רבינו למד את תכונותיו של יוסף, עצמיותו. כמו שיוסף לא שמר טינה לאחיו, למרות שמכרוהו הוא דאג לכלכל אותם ואת טפם, כך משה רבינו למד לאהוב את עם ישראל על אף שלא פעם אחת אמר " כמעט וסקלוני באבנים".
עם ישראל אשר פחד להלחם בפלשתים או בארץ כנען נלחם בגבורה נגד העמלקים. העם אשר אמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" אמר בהמשך "היש ה' בקרבנו אם אין". אותו עם אשר חשש ממלחמה, אך נלחם בגבורה בעמלקים. עם ישראל מתנדנד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. זו היא, כידוע, דרכו של נער מתבגר- פעם אוהב את האבא ופעם שונאהו, עד שבשלב מסוים הוא גדל ולומד להעריך את מה שהאבא עושה בשבילו. כך גם עם ישראל; בתחילת דרכו עבר קשיים גשמיים; מזון, אוכל ושתיה. נוסף על כך עבר עם ישראל גם קשיים רוחניים של אמונה בה' ובמשה עבדו. היו עליות וירידות.
לאור כל זאת מובן למה משה התעסק בעצמותיו של יוסף בזמן שבנ"י קיימו את מצוות ה' ובזזו את מצרים. עם ישראל, על מנת שיהיה ביכולתו לקיים את מצוות ה', היה זקוק למנהיג כמו משה אשר ידע את נקודות החוזק ואת נקודות התורפה של עמו. ובכדי להגיע לרמה כזאת של מנהיגות, היה משה זקוק לעצמיותו של יוסף. הוא היה זקוק למהותו של יוסף. כדי להגיע לדרגה בה הוא יוכל להנהיג את עם ישראל אל הגאולה, היה צריך משה להתעסק עם עצמותיו של יוסף, עם מהותו ועצמיותו, בזמן שכל שאר העם קיים את מצוות ה', כמתבקש.
לסיכומו של ענין; לעצמות יוסף היו מטרות חינוכיות לעזור לעם לצאת מרגשי העבדות לרגשי החירות. היתה מטרה דתית לשכנע אותם לקבל את התורה, וכן לעודד אותם לקבלה בשמחה ולקיים את הכתוב בה, ובנוסף היה זה הנימוק שניתן לכל המשטינים והמקטרגים, לשאלתם מדוע זכו ישראל לנס קריעת ים סוף.
אותו הדבר חל בדורנו. עם ישראל שרוי עדיין בגלות ונמצא בתקופה מאוד חלשה מבחינה רוחנית. כמו בזמן יציאת מצרים, זקוק עם ישראל לגאולה, הפעם לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו שיובילנו מעבדות לחירות ומבירא עמיקתא לאיגרא רמא. יהי רצון ואכן נזכה במהרה להתגלותו של גואל צדק בקרוב בימינו ממש.
הרב אברהם מיכאלשוילי הי"ו מלוד
