פרשת 'יתרו'
"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו"
נשאלת השאלה וכי רק יתרו שמע והלא כולם שמעו וכמש"כ "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושב פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו על יושבי כנען".
ומה החידוש בשמיעה זו של יתרו שאמר הכתוב: "וישמע יתרו"?
אלא יש שומעין ואין שמיעתם שמיעה שאין הדברים נכנסים לאוזניהם ולתוך ליבם ונשמותיהם ואינם עושים בהם כל רושם כלל, ומעלתו של יתרו היתה ששמע שמועה ובא גם לראות. וכפי שכתב רש"י ז"ל: "מה שמועה שמע ובא", למשל: אם שמעו שפלוני יתעשר אז הסוחרים יחשבו לסחור עמו. ואילו הגנבים יבואו לגונבו. וביאר האלשיך הקדוש, כי ראש דבר מלמדנו הכתוב איזו היא דרך ישרה לזכות אל השלימות והיא "שמיעת האוזן" וע"י שאדם נותן לבו לשמוע אל דברי ה' זוכה במעלות האושר כמש"כ "שמעו ותחי נפשכם", וכל כך למה, משום ששמועה טובה היתה לו ליתרו, ואף שהיה כהן מדין ומיועצי פרעה כפי שראינו בפרשת שמות. וכדברי הגמ' [סוטה יא.]: "שלושה היו באותה עצה : יתרו, איוב ובלעם" וכו'. וכשראה שאין פרעה שומע לעצתו ברח למדין, ואף שהיה עדיין כהן מדין, מ"מ זכה בשמיעה זאת, וכמו שאמרו חז"ל ארבעה שומעין הן: אדם, אברהם, יוסף וישראל, ויש שומע והפסיד ויש שומע ונשכר. ומכאן יש לנו לקחת מוסר השכל בחינוך הילדים להטיף ולהשמיע באוזניהם דברי תורה ומוסר. ומובא בגמ' חגיגה [ג.] עה"פ: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" אם אנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע, טף למה באים? אלא כדי ליתן שכר למביאהן. ואמר רבי יהושע לתלמידיו, מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. ואת זאת דרש רבי אלעזר בן עזריה, ומדוע באמת אצל רבי יהושע בן חנניה הוא המרגלית? משום שעליו אמר רבן יוחנן בן זכאי "אשרי יולדתו" שאמו הביאה את עריסתו לבית המדרש כדי להרגיל את אוזניו של הרך הנולד לשמוע דברי תורה ויראת שמים.
ואמרו חז"ל בירושלמי [שבת פרק א' הלכה ב'], על רבי יהושע בן לוי שהיה דרכו בכל עש"ק לשמוע פרשה מנכדו, ופעם ע"ש אחד שכח לשמוע וללמוד עם נכדו ונכנס לרחוץ באחד המרחצאות שבטבריה כשהוא נסמך על כתפו של רבי חייא בר אבא ולפתע נזכר שעדיין לא שמע הפרשה מנכדו ומיד הפסיק וחזר כדי לשמוע הפרשה מנכדו, ושאלו רב חייא והלא אינך חייב, אמר לו חייך בני וכי זה דבר קל בעיניך מה שאמרו חכמים בגמ' [קידושין ל.] כל השומע פרשה מבן בנו כאילו שומעה מהר סיני שנא' "והודעתם לבניך ולבני בניך" וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".
והנה נאמר בפרשתינו "וכל העם רואים את הקולות" שראו את הנשמע ושמעו את הנראה. והכוונה בזה. הנה רואים אנו בעוה"ר אף על פי שמחנכין את הבנים לתורה, הנה הם שומעין אחרת, בבתי הספר וברחובות הקריה, ובבית הוריהן רואים אחרת. וא"כ כל מה ששומעין לא נקלט ונכנס יפה, לא שמירת שבת, לא תפילה ולא יהדות. אך הנה במתן תורה היו רואים את הנשמע, היינו מה ששומעין היו רואים אבל הורהין וז"כ "והיו הדברים האלה על לבבך", קודם שאתה תקיימם יפה ואז "ושננתם לבניך ודברת בם".
וזהו ענין "מה שמועה שמע ובא"? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק" "וישמע" ר"ת שמע מלחמת עמלק וקריעת ים סוף. ומדוע דוקא אלו. משום שלמד משני דברים אלו שהרי אם שמע יתרו כל זאת לשם מה היה לו לבוא אל בני ישראל במדבר יכל היה להתגייר ולהישאר בביתו וע"כ משיב רש"י ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שראה איך כל העולם כולו נזדעזע על הנס הגדול הזה ובכ"ז לא הרתיע הדבר את עמלק לצאת ולהלחם עם ישראל. ומכאן למד שלא די בישיבה בביתו אלא צריך הוא להיות עם ישראל ביחד. ועי"ז נתעלה במעלות רבות, שעד עתה היה כהן מדין וכעת נעשה חותן משה. ובזכות זה זכה גם כן ליטול חלק בתורת משה כמו"כ זכה שתקרא פרשה על שמו וכן הוסיפו ו' על שמו וכן בפרשתו נקראת עשרת הדברות ונהנה מזיו השכינה. והכל בזכות: "ששמע ונתן ללבו"!
ויהי רצון "שנשמע" ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות בביאת גואל צדק אמן.
הרב יעקב בותראשוילי הי"ו מלוד
