חג הפסח זמן חירותינו
אנו קוראים בהגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" והמשפט הזה שכל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים מתקשר למה שנא' לעיל "אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים" כך שלמעשה כל אחד מישראל חייב לראות את עצמו בליל פסח כמו בכל ימות השנה. כמי שיצא הוא עצמו, מעבדות לחירות.
למעשה יש כאן דין מיוחד שלא נמצא במקום אחר שהרי השו"ע אוה"ח רי"ח ד' מביא להלכה שאדם שקרה לו נס במקום הזה, ובן שנולד לו לאחר הנס(שהגיע לעולם רק בזכות הנס) מברך ברוך שעשה לאבי נס במקום הזה, ואילו הנכד כבר לא מברך כלל. ובדומה לכך אנו מברכים בחנוכה ובפורים "על הניסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" לאבותינו ולא לנו, ואילו כאן בסיפור יציאת מצרים אנחנו מדברים על הניסים שעשה לא רק לאבותינו אלא גם לנו "אשר גאלנו וגאל את אבותינו" "שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה"
ולכאורה צריך להבין מדוע זה שונה משאר הניסים שבהם הנס מתייחד לאבותינו? ובגמ' [פסחים קטז:] "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ולומדים זאת מן הכתוב "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים " והרי לא יתכן שאדם יצטווה לומר שקר לבניו ומכאן שמחוייב האדם להרגיש "כאילו הוא עצמו יצא ממצרים". וידוע שאלת "האבן עזרא" למה לא אמר "אנכי ה' אלוקיך אשר בראתי שמים וארץ" אלא אמר "אשר הוציאך מארץ מצרים" והוא מפני שרצה ה' להביא ראיה מדבר שהם ראו במו עיניהם שזה שלושה חודשם שהיו משועבדים במצרים וגאלם ה' בכוחו הגדול והם עדים לדבר זה, אבל בריאת העולם לא ראו במו עיניהם,ועוד שבכלל יציאת מצרים יש גם בריאת העולם,שהוא מסוגל לשדד ולשנות סדרי בראשית לעשות ניסים ונפלאות נגד הטבע כדי להוציאם ממצרים.
וראיתי בקדמת קיצוש"ע של ר' רפאל ברוך טולדאנו שמבאר את השאלה מדוע אנו אומרים לפי סדר זה "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד".קודם בסגול ואחר כך בפתח והנה ידוע שמלך בסגול הוא לשון הווה ומלך בפתח הוא לשון עבר וא"כ היה ראוי לנו להקדים העבר קודם ההווה,אלא לפי שהעבר לא ראינו ולא יש ידיעה ברורה שהוא מלך בעבר,לכך מקדימין מלך בסגול שהוא לשון הווה והיינו מזמן יציאת מצרים ידענו שהוא מלך בהווה,שהרג בכוריהם וקרע לנו את הים והוריד המן מן השמים והבאר וכו' ומזה ידענו עוד שהוא מלך בעבר ושהוא ברא את העולם וכו' וגם מזה ידענו עוד שהוא ימלוך לעולם ועד וכמו שמפרש התרגום "מלכותיה קיים לעלם ולעלמי עלמייא" דהיינו שהוא בידו כל הטבע וכל העולם כולו וחי וקיים לעד.
והנה כל מעשי הלילה הזה אינם רק זיכרון של מאורע שהיה בעבר אלא הם דרך לחיות עתה את המעמד של יציאה מעבדות לחירות,וכאשר אדם מקיים את המצוה באופן אישי ומרגיש וממחיש כאילו הוא עצמו יצא ממצרים הרי הכרת הטוב שלו גדולה יותר וגם הנכונות של קבלת עול מלכות ה' מושלמת שכל המטרה של זכרון יציאת מצרים היא כדי להשלים ולחזק את השתעבדותינו לה' ית'.ואמרו חז"ל במכילתא "משכו וקחו לכם צאן ושחטו הפסח" תמשכו עצמכם מע"ז ותדבקו במצוה,וא"כ יש שתי פעולות א. סור מרע ב. עשה טוב, וצריך את שניהם.
והנה "מצרים" לשון מיצרים שאדם משועבד ליצה"ר ולמדות רעות ואם אור התורה לא מאירה עלינו אנו עדיין נמצאים במצרים ולכן חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.ובהרבה מקומות שתי גאולות כמו "פקוד יפקוד" וכן "אני ולא מלאך" וכו' ונא' "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" שהוא משה רבינו,וגאולת הגוף עשה משה,וגאולת רוחנית עשה ה',שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה,וביציאת מצרים בד בבד עם היציאה לחירות גשמית הגענו גם לחירות רוחנית ובמעמד הר סיני דרשו חז"ל "חרות על הלוחות" אל תיקרי חרות אלא חירות,שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה,וחירות זו מתחדשת אצל כל אחד ואחד מאיתנו שזוכה להיות מעבדי ה' "הללו עבדי ה' הללו את שם ה'",וזו המטרה שנאמרה למשה בסיני מול הסנה הבוער באש ואינינו אוכל,"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה' על ההר הזה",כלומר יציאת מצרים איננה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי בלבד אמצעי להכשיר לקראת המטרה שהיא "תעבדון את ה' על ההר הזה".וזהו שנא' "ויוצא עמו בששון ברינה את בחיריו בעבור ישמירו חוקיו ותורותיו ינצורו הללויה",וזה שאנו מבקשים במודים דרבנן "ותאסוף גליותינו לחצרות קדשיך לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם" וזהו שאנו מתפללים "שמחים בבנין עירך" אבל זה לא מספיק לבנות את הארץ ואת ירושלים וחומר ובלבנים בלבד,כי יש לזה המשך "וששים בעבודתך" והשב העבודה לדביר ביתך ואישי ישראל" ובדרך זו ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים,והשתא עבדי לשנה הבאה בני חורין ע"י משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.
ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיעו דמם על קיר המזבח.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
