פרשת 'ואתחנן'
בסדר הפרשיות בשנה, חלה קריאת פרשת 'ואתחנן' באותו שבוע שחל בו תענית תשעה באב, ויש קשר בין שני הדברים הללו.
והוא כי ידוע אשר בעוונותינו חרב בית המקדש, וזה קרוב לאלפיים שנה אנו בגלות. ואולי בעבור זה תצמח מחשבה רעה בליבו של אדם. כי למה לנו להצטער ולבכות בתשעה באב על חורבן הבית והרי כל שנה ושנה ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון ועדיין לא נושענו. ויחשוב ח"ו שלא יבא משיח צדקינו ולא יבנה בית מקדשנו ותפארתינו.
לכן אנו קוראים דוקא פרשה זו להורות שלא יאמר אדם כך כי כשם שמשה רבינו עליו השלום,אף על פי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, והיה קשה עליו דבר זה מאוד, ובכל זאת לא תייאש אלא התפלל 515 תפילות כמנין 'ואתחנן', אם כן גם אנו עמו ונחלתו של הבורא יתברך לא ניפול בשחת יאוש זה חס ושלום, ולהיפך אצלנו שאין גזירה כלל , אלא מובטחים אנו כי יבא ויגאלנו שנית בקרוב, וכן רמזו חז"ל במגילת 'איכה' 'היתה כאלמנה' ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה. ואף כי בודאי שצריך לבכות ולשפוך שיח ולהתפלל על זה, עד שיחוננו, וינחמנו, ועד כמה אמונתינו בהקב"ה צריכה להיות חזקה. והביטחון אסור שיתערער באף צרה אשר תבוא אל האדם.
ומובא במדרש על הפסוק: 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כינורתינו כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללנו שמחה. איך נשיר את שיר בה' על אדמת נכר' בקשו מהלויים לשיר ולנגן לכבודם את השירים והמנגינות אשר היו הלויים אומרים בבית המקדש, עמדו הלויים ואמרו 'איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר' ועמדו חלקם ולקחו את בוהנותיהם ונשכו ופצעו בשיניהם, ואמרו 'איך נשיר' והרי אין לנו אצבעות, מיד כעס המך והרגם.
ומסופר, שהשרידים אשר נשארו כשנבנה בית שני עמדו ובקשו לנגן וחכמי ישראל אסרו עליהם אסור לבא למקדש, ולא לשיר ולנגן את שיר משום שמחוסר איבר ה', ואף שהם מסרו נפשם ותלשו אצבעותיהם מיכל מקום אסור היה להם לעשות זאת ולפגוע בעצמם.
וזה יסוד גדול אשר צריך האדם לדעת, כל צרה שלא תבוא יהיה איתן וחזק, ולא יזיק לעצמו ויצער, אלא יחכה עד יעבור זעם, וזהו מה שאמר הפסוק 'על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו' שהחכמים והצדיקים בזמן החורבן לא זרקו את הכינורות והתייאשו אלא רק תלו את הכינורות וחיכו עד שזמן הקשה יעבור לכשיעבור אז יקחו שוב את הכינורות וישירו את שיר ה'.
כך האדם אם קשה לו בעסקיו לא יסגור את הדלת, ולא יקח את המפתח וישליכו לים, וכשהחורף עבר מסתיים לא ישליך את המנעול ובגדי החורף, אלא ישמור אותם לחורף הבא 'כי הנה הסתיו הגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו'
'תלינו כינורותינו' ולא זרקנו תלינו וחיכינו לימי השמחה והנחמה אשר בוא יבוא במהרה בימינו אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
