פרשת 'בהעלותך'
פרשת בהעלותך נפתחת בציוויו של הקב"ה לאהרן הכהן בדבר הדלקת המנורה בבית המקדש.
בפשטות יש כאן הוראות פשוטות בענין מנורת בית המקדש, אבל בפנימיותם של הדברים מסמלים המנורה ונרותיה את עם ישראל בכללותו.
הדבר בא לידי ביטוי בהפטרה (זכריה ב-יד) שבה מספר הנביא על מנורת הזהב שראה במחזה הנבואה, כאשר מנורה זו רומזת לעם ישראל.
על פי משמעות רוחנית סמלית זו, יכולים אנו לפרש גם את פרטי הדינים של הדלקת המנורה.
ניקח לדוגמה שתי הלכות בקשר להדלקת המנורה בבית המקדש. האחת, הדלקה כשרה בזר, כלומר אדם שאיננו כהן יכול להדליק את המנורה, והשניה הטבת הנרות והכנתם לקראת ההדלקה חייבת להיעשות על ידי כהן דוקא ולא על ידי זר.
ההלכה שהדלקה כשרה בזה רומזת כי הפעילות "בהדלקת" אור נשמתו של יהודי שני אינה מוטלת על יחידי סגולה, אלא זכותו וחובתו של כל אחד לקרב את אחיו לאביהם שבשמים.
בראש ובראשונה יש לזכור שבמנורה יש שבעה נרות, שבעה אלה מסמלים שבעת הקווים הכללים (חסד,גבורה,תפארת וכו') שקיימים גם בעם ישראל. יש יהודים שנוטים לקו החסד, הכח השולט בהם הוא החסד, האהבה ועשית הטוב, ולעומתם יש אחרים שנוטים לקו הגבורה, הם קפדנים יותר, שמים דגש על סור מרע וכדומה.
יכול מישהו לחשוב שרק דרך אחת נכונה וכל השאר מוטעית. אומרת לנו התורה, שיש בעם ישראל שבעה "נרות" שבעה דרכים וגישות (עם הסתעפויותיהן הרבות) וכולן נכונות וכולן יוצרות את האמונה הטהורה של העם היהודי.
אך מה עושים אם "הנרות" אינם דולקים משום מה כיאות? כיצד להתייחס ליהודי שאור נשמתו אינו מאיר בו די הצורך? נאמר בפרקי אבות (א-יב) "הווי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", אמנם הדלקה כשרה בזר, כלומר כל אחד יכול להדליק נשמתו של יהודי שני, אך הטבת הנרות, הדרך איך להדליק נעשית רק על ידי אהרן הכהן, על פי דרכו מתוך אהבה וחיבה לכל יהודי אפילו אלו שמוגדרים רק בשם "בריות" שהוא בריאתו של הקב"ה בלבד צריך לאהבם.
"ומקרבן לתורה" יש לקרב את הבריות לתורה ולא את התורה לבריות,יש הסבורים שיצליחו לשכנע יהודים לקיים את התורה אם יקרבו את התורה אליהם, הם מוותרים על מצוה פה על איסור שם וכאן על גזירה של חז"ל ונדמה להם שבדרך זו הם מקרבים יהודים אל התורה. הדרך הזו מוטעית מעיקרא, כי הם עלולים להרחיק אותם חלילה במקום לקרב. נאמר בתהילים: "תורת ה' תמימה משיבת נפש", מפרשים מתי היא משיבת נפש כשהיא תמימה שלימה בלי חסרון.
עוד דבר אנו למדים מהדלקת נרות המנורה, יש להדליקם עד שתהא שלהבת עולה מאליה, השאיפה צריכה להיות להביא את היהודי שאותו מקרבים למצב שלא יהא זקוק עוד להדלקה של אחרים, אלא אור נשמתו יאיר מאילו.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מכפר חב"ד .
על פי ליקוטי שיחות של הרבי מיליובאוויטש.
