פרשת "שמיני"
"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל"
נראה לבאר ע"פ דאיתא במגילה [י:] כל מקום שנא' "ויהי" אינו אלא לשון צער, ומה צער היה כאן, ועוד מהו ביום השמיני.
ידוע כאשר הוקם המשכן בשנה השנית לצאת בנ"י מארץ מצרים שבעה ימים רצופים מ-כג' באדר עד כח' ניסן היה משה מקים את המשכן בכל יום ונותן כל דבר במקומו ומשה היה מכהן בכהונה גדולה ומקריב כל קרבנות המילואים ולערב היה חוזר ומפרקו ובבקר מקימו וכן עשה כל שבעת הימים , אבל ביום השמיני שהוא ר"ח ניסן הקימו ולא פירקו עוד, ובו ביום השרה הקב"ה שכינתו על המשכן,והיו ישראל דומים לכלה הנכנסת לחופה כמ"ש "ביום כלת משה להקים את המשכן" ללמדנו שבר"ח ניסן נגמרה כל הקמת המשכן ובשעה שהיה הקב"ה מפציר במשה שבעה ימים בסנה לקבל השליחות להוציא את בנ"י ממצרים והיה מסרב, עד שאמר לו יבא יום ואפרע ממך זאת וזה היה בשבעת ימי המילואים שנפרע ממנו, והודיע לו כי אהרן ובניו עתידים לשמש בכהונה, ועין בעה"ט שם.
ולכאורה לפי זה היה ראוי שיענש ולא יזכה לשמש בכהונה כלל, אולם מה ששימש שבעת ימים ופירש צער גדול הוא לו יותר משלא שימש כלל כי אדם שלא טעם דבר מעולם אין לו צער כמי שטעם דבר ופורש, ולכן נא' "ויהי" לשון צער.
וכתב האור החיים הקדוש, ולצדד שהפציר בשליחות פרעה חרה אפו בו ביום ההוא ועזבו מהיות כהן לעולם וכשהגיע יום הפקידה נצטער על אשר פרח ממנו עוז תפארת כהונת עולם, והגם כי עצם מאד בדבקות ובענוה הלא כל לב חי מרגיש, ובפרט בדבר מצוה יקרת הערך ומפלאה כזאת.
ובמנחות [קט:] "תניא אמר רבי יהושע בן פרחיה בתחילה כל האומר לי עלה אני כופתו ונותנו לפני הארי עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין".
ומבאר המהר"ל מפראג,כי זה שעולה לגדולה דומה כמו גמר לפני ארי, כי בודאי הארי יאכל ויטרוף אותו, כך קרוב לחטוא בכמה וכמה דברים ומ"מ אין כאן ודאי גמור שאפשר שלא אכל אותו, אבל כאשר כבר עלה לגדולה ואומרים לו לירד היתי מטיל קומקום של חמין על ראשו, כי דבר זה מרגיש בצער גדול מאד וכך כשנעשה לו פחיתות,ואפשר שהוא מפני חילול ה' שיאמרו אם לא נמצא בו עולה לא העבירו אותו ויאמר "על ראשו" כי הראש הוא מיותר לגדולה.ע"כ.
ומדוע מדגישה התורה בפתח הפרשה שביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, והרי גלוי וידוע שבכל יום ויום באים אליו ללמוד תורה וללמדה אחרי כן לבני ישראל, ולדברי רש"י זימן אותם אליו משה להשמיעם שעל פי הדיבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה ולא יאמרו מאליו נכנס". והיינו שחשש משה אולי ימצאו אנשים שיביעו התנגדות למינויו של אהרן ככהן גדול במשכן שהוקם זה עתה ולכן קרא וזימן אותם להודיעם שהיתה זו הוראה שיצאה מפי הגבורה ועיין "שפתי חכמים".
ובמדרש אמר משה לאהרן דע אחי שהקב"ה ציווני למנותך לכהן גדול, ואהרן אמר לו היות ואתה עבדת במשכן, דין הוא שאתה תהיה הכהן גדול, א"ל משה כך מצוות השי"ת, ודע שאני שמח וטוב לב כאילו אני הוא שנתמנתי לכך כשם שאתה שמחת בגדולתי , והנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד