הרב מאיר גור בדברי תורה לפרשת 'תזריע מצורע'

הרב מאיר גור בדברי תורה לפרשת 'תזריע מצורע'

פרשת תזריע מצורע

מהי הדרך הטובה ביותר להכיר את העולם הפנימי של האדם? תתארו לעצמכם שהייתה בידכם נוסחה או טכניקה שבאמצעותה יכולתם לחקור כליות ולב. האם כזו נוסחה הייתה מועילה לכם באיזושהי צורה?
לעיתים בני האדם מוכנים לשלם כל מחיר רק כדי לקבל מידע אמיתי על אדם אחר. הם רוצים לדעת האם זה האדם הנכון לחיות איתו ולהינשא לו, האם זה השותף המתאים לעשות עסקים עמו ואולי האם זה החברותא הנכון ללמוד איתו.
בפרשה שלנו יש 'פנס קסם', שמגלה לנו מיהו האדם הניצב מולנו ומה הם מידותיו ודעותיו הפנימיות והאמיתיות. האדם בעצם מגלה לכל העולם כולו מיהו באמת, גם אם הוא לא מודע לזה. בפסיכולוגיה קוראים לתופעה הזו, של גילוי העולם הפנימי של האדם בלא רצונו, 'מבחן רורשאך'.
בשנת 1921 הפסיכיאטר השוויצרי הרמן רורשאך פיתח כלי אבחון שנקרא על שמו, שמשמש כבר שנים רבות בסיוע לחקירה פנימית של נפש האדם בלי המסכה החיצונית שמנסה לכסות על האמת. המבחן הזה מורכב מעשר תמונות שונות של כתמי דיו, שנועדו להתבוננות על ידי האדם שחפצים להכיר אותו לעומק ולראות את מה שהוא מסתיר או מדחיק ולשמוע את מה שהוא לא מספר.
כשהאדם מתבונן באותן תמונות שואלים אותו מה הוא רואה. כיוון שהתמונות הללו הן לא חד משמעיות האדם מרכיב את התמונה בעצמו על ידי תהליך שנקרא 'השלכה'. כדי להבין את התמונה שהיא מאוד לא ברורה האדם חייב להיעזר בעולם הפנימי שלו על מנת להשלים את התמונה ולפרש אותה. האדם מבין את העולם מתוך ניסיון החיים שלו והצטברות של חוויות שכעת מרכיבות את האישיות שלו. אין לו דרך אחרת להסביר את מה שהוא רואה מלבד שימוש בסמלים ששוכנים בקרבו שלפעמים הוא בעצמו לא מודע להם.
על ידי שיחה קלה עם אדם אחר ניתן להכיר את העולם הפנימי שלו כיוון שהוא 'משליך' את האישיות ומידות הנפש שלו על כל מה שקורה סביבו.

אם הוא פחדן, אז כל מאורע מפחיד אותו ונראה לו מאיים, אם הוא עצוב, אז כל דבר יכול להיות סיבה לבכי ולהתמרמרות ואם הוא רגזן ועצבני הוא ימצא בכל פינה סיבות להתעצבן בגללן. הוא רואה את העולם ומבין אותו דרך המסננת הפנימית שהיא האישיות שלו. ליקוי נפשי או נגע פנימי שלא נמצא באדם עצמו, הוא לא יהיה מסוגל לראות אותו באחרים.
את הסוד הזה מגלה לנו 'הכלי יקר' על התורה בפסוק: "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא".
וכך הוא כותב: "אמר כאן על הצרוע שנלקה בצרעת על שספר לשון הרע לפגום הבריות, וקבלת רז"ל שכל הפוסל במומו פוסל (קידושין ע'), לכך נאמר אשר בו הנגע, כי בו נמצא בעצם וראשונה כל נגע וקלון שרצה לפגום בו את חבירו".
בדבריו הוא מסביר את כפילות הלשון, שהחוטא נקרא בפסוק גם 'צרוע' וגם 'אשר בו הנגע'. אם הוא צרוע אז בוודאי שבו הנגע וגם להיפך. מכאן ראיה לדברי חכמים שאמרו שכל הפוסל במומו פוסל. כלומר, הצרוע, שקיבל את צרעתו בגלל דיבורים אסורים של לשון הרע על אחרים ומציאת פגם ומום בהם ובמעשיהם, הנגע הזה, שהוא אמר על אחרים, נמצא בו. אם הוא לא היה נגוע במום הזה ובליקוי הזה, הוא לא היה משליך אותו על אחרים.
וזהו גם כן סיום הפסוק, 'וטמא, טמא יקרא'. מי שקורא כל הזמן לאחרים בכינוי 'טמא', מעיד על עצמו, שהוא טמא. כי זהו הכלל, האדם לא יכול לראות באחרים את מה שאין בו. על זה אמר הבעל שם טוב הקדוש, זכותו תגן עלינו, ש'העולם כולם הוא מראה לאדם'. האדם תמיד יראה את עצמו באחרים. וכל חסרון וכל פגם שהאדם יראה בזולתו, ידע שהסיבה שהוא רואה את הפגם הזה, כי הוא לקוי בו. כל רוע שנראה בעולם, זוהי הוראה פנימית למצוא בעצמנו את המידה הזו ולתקן אותה. החדשות הטובות הן שזה גם פועל הפוך. מי שישתדל ויתאמץ לחפש ולחטט לראות טוב באחרים, הוא עצמו יהפוך להיות טוב.

הרב מאיר גור הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*