ויקרא
הרב רפאל טטרוא בדברי תורה לפרשת 'צו'
פרשת צו פרשיות השבוע עוסקות בענייני הקרבנות. מצינו הבדל בין קרבנו של העשיר לקרבנו של העני, כאשר העשיר מביא את קרבנו והקרבן הוא שור, מחמת גדלו של השור לוקח לקרבן
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'אמור'
פרשת אמור יש מחלוקת תנאים אם ציבור שנמנע ממנו להקריב את קרבן הפסח, רשאי להקריב את הקרבן בפסח שני (בי"ד באייר). לדעת רבי שמעון בר-יוחאי הדחייה נועדה ליחיד בלבד ולא
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'אחרי מות קדושים'
פרשת אחרי מות קדושים התורה מצַוָוה: "לא תעמוד על דם רעך". אסור לאדם להימנע מלהושיט עזרה לאדם הנתון בסכנה. רש"י מביא כמה דוגמאות לכך: "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון
הרב אבישי בטאשוילי בדברי תורה לפרשת 'שמיני'
פרשת שמיני זה היה אמור להיות אחד הימים השמחים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, והנה קרתה טרגדיה נוראה, אש יורדת מן השמים והורגת את שני בניו של אהרון הכהן. סיבות
התמ' סימון יוסף ג'נאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויקרא'
פרשת ויקרא סימון ויקרא בפרשתינו נאמר: 'אדם כי יקריב מכם קרבן להשם מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם', המשמעות הפשוטה של הפסוק הוא שכאשר אדם מביא קרבן
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תזריע מצורע'
פרשת תזריע מצורע עבודת ה' צריכה להיות מתוך התקדמות מתמדת. האדם נדרש להיות במגמה בלתי-פוסקת של התעלות, ובכל יום ויום עליו להשיג מדריגה גבוהה מזו שבה עמד אתמול. אם כך
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'שמיני'
פרשת שמיני בסיום פרשת שמיני התורה אוסרת אכילת שרצים, ומציינת את החומרה והתיעוב שיש בדבר: "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל" (יא,מא). ובהמשך: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'צו'
פרשת צו השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול', ואדמו"ר הזקן כותב שנוהגים לקרוא בה קטעים מההגדה של פסח, "לפי שבשבת הגדול הייתה התחלת הגאולה והניסים". הדבר קשור לקרבן תודה, שדיניו
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויקרא'
פרשת ויקרא סדר היום במשכן ובמקדש החל והסתיים בהקרבת קרבן התמיד. זמן שחיטתו הוא (רמב"ם תחילת הלכות תמידין ומוספין): "קודם שתעלה החמה, משייאור פני כל המזרח". זמן שחיטת תמיד של
הרב יצחק אדרת בדברי תורה לפרשת 'אמור'
פרשת אמור בתקופת מלחמת העולם הראשונה נקלעה העיר דווינסק שבלטביה לאזור הקרבות וסבלה קשות מאימי המלחמה, בעיר מבצר גדול ממדים היה אשר מיקד אליו את האויב שביקש לכבשו. שעות ארוכות
