ויקרא
התמ' סימון יוסף ג'נאשוילי בדברי תורה לפרשת 'אחרי מות קדושים'
פרשת אחרי מות קדושים בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה ( איסור אכילת פירות מעץ בשלוש השנים הראשונות). אומרת המשנה (ערלה פא-מו) 'נטיעה של ערלה שנתערבו בנטיעות הרי זה לא
הרב יעקב בטוניאשולי בדברי תורה לפרשת 'אחרי מות קדושים'
פרשת אחרי מות קדושים פרשיות אחרי וקדושים שזורים זה בזה,בפרשיות אלו יש בהם גם את העבודה של הכהן בבית המקדש, כיצד הוא צריך להקריב את הקורבן, מה עושים קודם ההקרבה,
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'אחרי מות קדושים'
פרשת אחרי מות קדושים מותם של נדב ואביהוא, בני אהרון, נבע משאיפתם הגדולה לצאת מן העולם הגשמי ולדבוק באלוקות. האסון שפקד אותם "בהקריבם אש זרה אשר לא ציווה אותם" מחדד
הרב גבריאל מירלא בדברי תורה לפרשת 'תזריע מצורע'
פרשת תזריע מצורע הפרשיות תזריע מצורע יש מילה אחת כמעט בכל פסוק המילה היא: 'כהן' וראהו הכהן, והובא אל הכהן, והסגירו הכהן, ונראה שנית אל הכהן, וטמאו הכהן, וטהרו הכהן,
הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'תזריע מצורע'
פרשת תזריע מצורע אביא כאן אחד מחידושי בספרי "תורת מאיר" על התורה (שחלק ממנו זכיתי כבר להדפיס, ה' יזכני להוציאו לאור בשלימותו): בפרשתנו כתוב, שלאחר שנתרפא המצורע מצרעתו, הוא צריך
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תזריע מצורע'
פרשת תזריע מצורע חתן שנתגלתה צרעת בגופו, בבגדיו או בביתו, פוסק הרמב"ם שהטיפול בצרעת נדחה עד לאחר שבעת ימי המשתה. מקור הדין בפרשתנו: "וציווה הכוהן ופינו את הבית". במקרה של
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'שמיני'
פרשת שמיני בפרשתנו התורה מגדירה את בעלי החיים הטמאים: "כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע, טמאים הם לכם". רש"י מפרש: "כגון כלב, דוב וחתול". ולכאורה, הלוא רוב
הרב יוסף מודזגברישוולי בדברי תורה לפרשת 'צו'
פרשת צו 'צו את אהרן לאמר' (ו-ב) אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, אמר רשב"י ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. במסכת עבודה זרה (יח.) מסופר כשחלה
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'צו'
פרשת צו בזוהר בפרשתנו נאמר: "מי שעוסק בתורה אינו צריך לא לקרבנות ולא לעולות, שהרי התורה עדיפה מהכול". הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) הקשה על כך: וכי לומד תורה פטור מקרבנות,
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויקרא'
פרשת ויקרא ידוע שכל מילה בתורה צופנת בתוכה אין-ספור משמעויות נסתרות, וכן הוא גם באשר לכל אות ותג בתורה. המחשה לכך מופיעה במילה הראשונה של פרשת השבוע, ויקרא, שהיא גם
