פרשת 'חיי שרה'
"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, יז).
"תקומה היתה לו"
כאשר קנה אברהם אבינו ע"ה את מערה המכפלה והשדה שהמערה בתוכה, כתוב בפסוק "ויקם שדה עפרון", ופירש רש"י: תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך. כלומר ערכו של המקום נקבע על פי האדם השרוי בתוכו, האדם שהמקום בבעלותו ובשימושו. השדה היתה במצב של נפילה, כי היתה בידיו של עפרון, רע העין. כאשר עברה השדה לידי אברהם, לידי צדיק, זכתה לעליה בדרגה, לתקומה. [אגב מקור דברי רש"י הוא במדרש רבה (בר"ר נח, ח): "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן" – דַּהֲוַת נְפִילָה וְקָמַת. דַּהֲוַת דְּבַר אֵינַשׁ זְעֵיר, וְאִתְעֲבִידַת לְבַר נָשׁ רַב. תרגום: שהיתה נופלת, וקמה. שהיתה של אדם קטן, ונעשתה של אדם גדול].
"העולם מתעלה עמו"
ובאמת כל העולם כולו תלוי במדרגת האדם השרוי בתוכו. והדברים מובאים בספרו המפורסם של הרמח"ל, "מסילת ישרים", בפרק הראשון, וזו לשונו: וְאִם תַּעֲמִיק עוֹד בָּעִנְיָן תִּרְאֶה, כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם. אָמְנָם הִנֵּה הוּא [העולם] עוֹמֵד בְּשִׁקּוּל גָּדוֹל. כִּי אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ. וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְנִדְבָּק בְּבוֹרְאוֹ, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעוֹלָם רַק לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ לַעֲבוֹד בּוֹרְאוֹ, הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ מִתְעַלֶּה עִמּוֹ. כִּי הִנֵּה עִילּוּי גָּדוֹל הוּא לַבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּהְיוֹתָם מְשַׁמְּשֵׁי הָאָדָם הַשָּׁלֵם, הַמְקוּדָּשׁ בִּקְדוּשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהוּא כְּעִנְיָן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב, א)בְּעִנְיַן הָאוֹר, שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, זֶה לְשׁוֹנָם: "וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר(משלי יג, ט) "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח". וּבְעִנְיַן אַבְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב וְשָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו, אָמְרוּ (חולין צא, ב): "אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד, וְהָיְתָה כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ".
וְהִנֵּה עַל הָעִיקָּר הַזֶּה הֶעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה ז, יג) "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂי הָאֱלֹקִים" וכוּ' (קהלת ז, יג) – בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַן – עֵדֶן וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִים הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי". ע"כ מהרמח"ל.
