פרשת "לך לך"
"ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"
עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם – רש"י.
וכי רק עכשיו הכיר ביופיה? הרי הוא חי איתה כל כך הרבה שנים, ואיך יתכן שכל השנים האלה לא הכיר ביופיה? האם עד עכשיו אברהם לא ידע ששרה היתה אחת מארבעת הנשים היפות העולם? הרי מדובר באשתו.
ויתכן אף לשאול שהאמור במסכת אבות: שלושה דברים מרחיבין דעתו של אדם אחת מהן "אשה נאה" אם כן הרחבת דעתו וגדולתו של אברהם באה לו מצד היותה של שרה נאה?
אלא אומר הבן איש חי בספרו 'אדרת אליהו' הרואה אשה יפה יתכנו שתי אפשרויות:
א – יופיה הטבעי.
ב – יפתה עצמה בתמרוקין ובתכשיטין.
בדבר זה אפשר להבחין לא בעת שהאשה נמצאת בקביעות בביתה, אלא כשהיא הולכת מספר ימים מחוץ לביתה, בדרך, כשתכשיטיה ותמרוקיה אינם לידה, אז נדע האם זהו יופי טבעי, או שהיא נראית לא במיטבה בגלל קשיי הדרך, וללא יכולת להתקשט. כמובן שאם יישאר בה הידור יופי למרות קשיי הדרך נוכל לדעת שיופי זה הוא – טבעי.
והנה אברהם ושרה כאשר יצאו למצרים והלכו בדרך זמן רב וראה אברהם עוצם יופיה כי רב הוא מאוד ולא נשתנה כלל מקושי הדרך, בזה הכיר שכל יופיה הוא מצד עצמה ולא מכוח הקישוטין.
ועל זה נאמר "והיה כאשר הקריב מצרימה" כאשר התקרב כבר למצרים ראה ששרה יפה כלבנה, לכן אמר: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את – כלומר: מצד עצמך.
ובזה יובן לשון הפסוק: "ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד", לכאורה תיבת "היא" מיותרת, יכלו לומר: ויראו אותה המצרים כי אשה יפה מאוד? נוספה המלה "היא" שמצד עצמה יפה היא ולא מצד קישוטיה. ועם כל זה ידע אברהם, למרות שמצד עצמה היתה יפה עד מאוד, ידע לשמור על צניעות שבניהם, היופי הוא לא סתירה לשמירה על צניעות, אלא ההפך – "כל כבודה בת מלך פנימה".
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
