הרב יוחנן מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'לך לך'

הרב יוחנן מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'לך לך'

פרשת לך לך

"ויאמר משה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"

דרגות שונות בניסיון

אמר רבי לוי, שתי פעמים נכתב 'לך לך' בפרשה זו ובפרשת העקידה ואין אנו יודעים איזו חביבה יותר הראשונה או השניה – (מדרש רבה לט-ט)

ניסיון אחרון וניסיון ראשון: ניסיון ראשון – לך לך אל ארץ המוריה (תנחומא וירא)

 

דברי המדרש תמוהים: מה מקום להשוואה בין הניסיון האחרון לראשון, ומה מקום יש לשאול איזה מהם חביב? ודאי שניסיון העקידה עולה במשקלו עשרות מונים על הניסיון של 'לך לך מארצך'. אברהם אבינו בן מאה ושלושים ושבע שנים, שנים רבות המתין ליצחק ודמעות רבות שפכו הוא ושרה עד שזכו לזרע של קיימא, והנה, כשנודע להם בערוב ימיהם הבן היחיד שכל כך ציפו לו, ממשיך השושלת, נצטווה לפתע 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך' אברהם אבינו עומד, ללא פקפוקים וללא שאלות ונכון להקריב את היקר לו מכל על גבי המזבח, לא רק את יצחק מוכן אברהם להקריב, אלא גם את אמונתו ומהותו. שנים הוא מגייר גרים, מטיף לאמונה באל אחד, קורא תגר נגד עבודת אלילים, זועק שלא יקריבו בנים למולך והנה עתה, הוא מפנה עורף להשקפתו ועומד להקריב את בנו על גבי המזבח. מה יאמרו הגויים? לא לחינם הייתה העקידה לסמל את מסירות נפש לכל הדורות, לא בכדי אנו תוקעים בראש השנה בשופר של איל כדי להזכיר עקידת יצחק ולהיוושע בזכותה. כמה חיוור, לכאורה הניסיון של לך לך מארץ, אלא שישנה כאן כוונה עמוקה בדברי המדרש.

 

יש ואדם נכון להקרבה חד פעמי, לכל אדם יש רגעים בהם הוא מוכן להתעלות ולהקריב את היקר לו מכל, אבל התעלות זאת היא חד פעמית ותו לא. יש גם ניסיון מסוג אחר, הוא אינו גדול כניסיון הראשון, הוא אינו דורש מאמץ עילאי במיוחד. אבל הוא ניסיון קבוע, תמידי, שאדם מתמודד איתו בכך יום, הקב"ה פקד על אברהם 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך' לאמור, התרחק מן הארציות שלך, מהרגלי בית אביך, שנה כל כיוון חייך ושכח את החינוך שקיבלת לעבודה – זרה ולכפירה במלכות שמים.

 

בעל הכתב והקבלה העיר, כי לכאורה צריכה הייתה התורה לומר, לך לך מבית אביך ממולדתך ומארצך, שהרי כזו היא יציאתו של אדם תחילה מביתו, אחר כך מעירו, ולבסוף מארצו, אלא שאין מדובר כאן בהתרחקות גופנית, אלא בהתרחקות מחשבתית –נפשית. היציאה מן המולדת קלה מן היציאה מבית אביך, שהיא היציאה הקשה ביותר. אדם עשה עבירה ושנה בה נעשתה לו כהיתר וקשה לו לפרוש ממנה, ועל כן הניסיון של הפרישה מהרגלים שאליהם הוא התרגל הוא ניסיון יותר קשה מכיוון שזה ניסיון יום יומי, והניסיון של העקידה הוא ניסיון חד פעמי.

 

הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד

 

 

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*