פרשת 'במדבר'
מדבר מסמל לענוה, שהרי במדבר אין מים וצמחיה ואדם הנמצא בה כולו תפילה שהשם יציל אותו, וגם הר סיני מסמל לענווה שהרי ה' בחר בהר סיני בגלל הענוה. וגם משה נבחר בגלל הענוה. בדרך כלל יוצא שפרשת במדבר קוראים לפני חג השבועות וזה מרמז שכדי לזכות בקבלת התורה צריך ענוה, שמדבר מסמל לענוה. יש לנו חמשה חומשי תורה, בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. השמות של החומשים מרמזים בתפקידו של האדם בעולם.
"בראשית" פירושו התחלה, שהנשמה יורדת לעולם, זה התחלה חדשה בשבילה בעולם הזה.
"שמות" תפקידו של האדם בעולם שיהיה לו שם טוב, (א) שם טוב כלפי הבורא, (ב) שם טוב כלפי הבריות, ולכן שמות נכתב בלשון רבים כדי לרמז שאדם צריך להשיג בחייו את שני סוגי השם טוב, כמו שנאמר "טוב שם משמן טוב וכו".
"ויקרא" מרמז אחרי שאדם השיג שם טוב כלפי הבורא וכלפי הבריות בכל מקום קוראים לו ורוצים לשמוע את דעתו בכל נושא…
"במדבר" אחרי שאדם מוזמן בכל מקום ומתייעצים איתו בכל נושא והוא מכובד מאד יכול האדם להתגאות, ולכן ספר במדבר מרמז לאדם שיהיה בענווה..
"דברים" מרמז אחרי שאדם השיג את מידת הענווה, דברים בלשון רבים, ידברו עליו טוב בין בפניו ושלא בפניו. ועוד פירוש, "דברים" מרמזים על עשרת הדברות וקבלת התורה, אחרי שאדם זכה לענוה, אז יזכה לקבלת התורה…
אנו נמצאים לפני חג מתן תורה, "חג השבועות". בכל חג יש מצוה מיוחדת בחג, "פסח" אכילת מצה. "סוכות" ישיבה בסוכה וארבעת המינים. אבל בחג השבועות אין בתורה מצוה מיוחדת שכל עם ישראל צריכים לעשות אותה, ולא רק זה אלא אפילו התאריך של החג שמצוין בתורה על כל החגים על חג השבועות לא נאמר תאריך. ויש מחלוקת מתי זמן החג, יש אומרים ב ז' בסיון וחכמים אומרים ב ו' בסיון וכך ההלכה.
ועיקר השאלה למה אין מצוה מיוחדת בחג השבועות ולמה אין תאריך בתורה? והתשובה לזה, אחרי פסח מפסיקים לאכול מצה ועוברים לחמץ, אחרי סוכות עוזבים את הסוכה וחוזרים לבית. אם התורה היתה כותבת שיש מצוה מיוחדת ללמוד תורה בחג השבועות היינו עוזבים את לימוד התורה אחרי החג עד לשנה הבאה, גם התורה לא ציינה תאריך לחג מתן תורה לומר לנו שקבלת התורה היא כל יום, וכל יהודי צריך ללמוד תורה כל יום במשך כל השנה כולה שנאמר "והגית בו יומם ולילה"..
ונביא סיפור על כוחו של התורה על גאב"ד דפוניבז' ר' יוסף שלמה כהנמן זצ"ל. פעם בעת אחת הסעודות נכנס הרב בחדר האוכל וכל התלמידים קמו לכבודו, 'אמרו נא לי ילדים יקרים' אמר הרב, האם כל אחד מכם יודע מה הפסוק המרמז על שמו הפרטי אותו צריך לומר בגמר תפלת שמונה עשרה? הילדים השיבו בחיוב. ושאל אותם על מקור מנהג זה והשיבו הילדים שהמקור הוא בשל"ה הקדוש הכותב: שזו היא סגולה שלא לשכוח את שמו אחר מאה ועשרים שנה שיעמוד לדין. שאל אותם הרב כמה פעמים ביום, אתם שומעים את שמכם מפי הרבנים והחברים, הרי זה קורה עשרות פעמים ביום, בואו ונחשוב ביחד.. כיצד יתכן שאת שמך זה המוזכר כל כך הרבה פעמים ביום אתה, עלול לשכוח ביום הדין, ואילו את הפסוק שאתה אומר רק שלש פעמים ביום, לא תשכח? ענה להם הרב: חרדת הדין היא נוראה ואיומה והיא גורמת לאדם לשכוח אפילו את שמו, הדבר היחיד שנחרט במוחו ובלבו של האדם הם רק דברי התורה שלמד בימי חייו, שהרי תורת ישראל תורה נצחית היא! והרי גם הפסוקים שהנכם אומרים בגמר השמונה עשרה תורה הם, ולכן אפילו שתשכחו את שמכם תוכלו לזכור את הפסוק שאמרתם בימי חייכם, ובאמצעות הפסוק תזכרו את שמכם גם באימת הדין…
שבת שלום וחג מתן תורה שמח בביאת משיח צדקנו לכם ולכל בית ישראל…
הרב משיח מיכאלי הי"ו קרית מלאכי
