פרשת חוקת
נס וטבע האומנם?!
עם ישראל מתלונן על הקב"ה ומשה רבנו למה העליתם אותנו ממצרים, וכי כדי להמיתנו במדבר, הרי לחם אינו בנמצא, המים חסרים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, הכוונה למן. וכינוהו כך כיון שהיה נבלע באיבריהם ולא הוצרכו לצרכיהם, וחששו מהמצב בו אוכלים ללא יכולת להוציא את הפסולת, מה שיגרום להצטברות רעלים ומכאן למוות הדרך קצרה. כעונש על כפיות הטובה שאפפה אותם חרף כל השפע לו זכו, העניש אותם הקב"ה ושלח נחשים שרפים שנשכו רבים מישראל והמיתו אותם. עד שישראל הבינו שטעו וחוזרים בהם "חטאנו כי דיברנו בה' ובך". ומבקשים ממשה שיתפלל אל ה' ויסיר מהם את הנחשים. משה מתעלה מעל עצמו, ועם כל הקושי הכרוך בכך סולח להם מתפלל אל ה'. אומר לו הקב"ה עשה לך דמות נחש ושים אותו על מקל גבוה וכל מי שננשך ויראה אותו יחיה.
והנה ידועים הם דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא וזה לשונו: " ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם ".
אם נדקדק היטב בדברי הרמב"ן נבחין כי שפתו שפת התורה, שונה ורחוקה מהשפה והסלנג בהם רגילים אנו לדבר. לפריחת הצומח אנו קוראים טבע, ולמקרה לא שגרתי אנו קוראים נס. מהרמב"ן עולה וכך היא האמת, כי אין נס וטבע, אלא הכול הוא נס אחד גדול. אלא שיש ניסים מפורסמים דהיינו הנגישים והשגרתיים בהם נפגשים בכל יום, ויש את הנסתרים שהם הלא מצויים כ"כ וגורמים הם להתפעלות יתר.
ביאור הדברים מצאנו במהר"ל בהקדמתו השנייה לגבורות ה' – כיון שפשוט וברור לנו שיש מנהיג לעולם שהוא זה שמהווה בכל רגע ורגע את הבריאה כולה על כל פרטיה, ממילא מבחינתו אין שום הבדל האם המים הם מים או דם. כי את כל חיותה ויניקתה מקבלת היא ממנו, מתוך מטרה לקיים את רצונו. והיה ורצונו הוא שים סוף יקרע זה מה שיקרה, כי הכול כפוף לרצונו יתברך. וכיון שבפוטנציאל כל שניה הכול יכול להשתנות בכפוף אליו יתברך, אזי הכול זה נס אחד גדול. השאלה היא האם זה שגרתי או לא.
על החזו"א זצ"ל מספרים שפעם אחת הוא נצפה עומד ליד עץ כל כולו מרוכז בעלה קטן, ומרוב התרגשות מיופי הבריאה כמעט התעלף. הרי לנו כי היופי קיים ונמצא רק צריך לפקוח את העיניים ולהתבונן. אחר כל זאת יקל עלינו להבין את הפתיחה עמה התחלנו. כותב הרמב"ן (שהיה רופא) במקום – אדם שננשך ע"י כלב שוטה או חיה ארסית, מבחינה רפואית זוהי סכנת נפשות של ממש לחשוף את החיה בפניו לאחר מעשה. הרופאים נזהרים אפילו שלא להזכיר את שם החיה בפני החולה, מחשש שמחשבה זו תטריד אותו ותביאנו אלי מוות. ואומר הרמב"ן כי אם ייקחו את צרכיו של הנפגע, ויאחסנו אותם בכלי זכוכית, יהיה ניתן לראות בנוזל דמות גורי כלבים קטנים. עד היכן כוחות נפש האדם מגיעים. ממשיך הרמב"ן לפי מה שראינו עד עתה, נתינת הנחש על גבי עמוד גבוה מתוך מטרה לחשוף את כלל ציבור הנפגעים אליו, זהו ההפך הגמור מתהליך השיקום הרפואי. אלא שכאן חוזרים אנו להקדמה בה פתחנו – לא הנחש הוא זה שממית או מחיה . אלא הכול תלוי במפעיל שלו בורא עולם. שמחזיק כביכול את השלט המשוכלל ביקום כולו, והוא לבדו מטעמים שלעולם אינם ניתנים להשגה מחליט מה יגיע, למי, איך, מתי, ועד כמה. פעמים בכפוף למעשי האדם ופעמים לא. לכן אלו שנתנו עיניהם בנחש כנגד כל הסיכויים אם שיעבדו ליבם לאביהם שבשמיים ניצלו ומי שלא נימוקו בעוונם.
וכבר מפורסמת היא סגולתו של ר' חיים מוואלוז'ין זצ"ל בעל "נפש החיים" כי אם האדם יסיר מעליו את כל הכוחות בעולם, ויתבטל אל ה' מתוך מחשבה והכרה עמוקה כי אין עוד מלבדו, ושום כוח בעולם לא יכול לשלוט בו או לפגוע בו הוציא עצמו מהסכנה הנראית והכניס עצמו תחת השגחתו יתברך. ועובדות רבות מצביעות על שידוד מערכות הטבע כנגד כל הסיכויים. הכול בזכות המחשבה של "אין עוד מלבדו" והריכוז המוחלט בה .
עד כמה גדול ועצום כוחה של דביקות בה'.
שבת שלום ומבורך.
הרב מיכאל מירון הי"ו מבית שמש
לע"נ יוסף בן בת ציון , ואווה בת סימה תנצב"ה.
