פרשת צו
בזוהר בפרשתנו נאמר: "מי שעוסק בתורה אינו צריך לא לקרבנות ולא לעולות, שהרי התורה עדיפה מהכול". הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) הקשה על כך: וכי לומד תורה פטור מקרבנות, והלוא התורה מצווה על הקרבתם, ואם אדם חטא – אף שהוא עוסק בתורה – עליו להקריב קרבנות?! הרמ"ק משיב שתי תשובות: א) ייתכן שכוונת הזוהר לומר שהתורה מגינה על האדם שלא יחטא, וממילא אין הוא זקוק לקרבן. ב) תלמיד חכם אכן יקריב קרבן אם יחטא, כפי שהתורה מצווה, אך אין הוא זקוק לקרבן באמת, מפני שהתורה מטהרת אותו.
מדוע הרמ"ק נזקק לשני תירוצים? יש לומר שאין הוא מסתפק בפירוש הראשון, מפני שיש בו קושי. הגמרא קובעת: "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה ואשם". מזה משמע שגם העוסק בתורה זקוק לקרבן, אלא שלימוד התורה עצמו הוא בבחינת קרבן. השאלה מתחדדת על-פי הנאמר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן: "אם יודע שנתחייב חטאת, יאמר תחילה פרשת חטאת". אם כן, מדובר באדם שלומד תורה ובכל-זאת חטא ונזקק לכפרה. לכן מביא הרמ"ק את פירושו השני, שהתורה מביאה את הכפרה על האדם במקום הקרבן, אלא שבכל-זאת האדם נדרש להקריב את הקרבן בפועל מפני ציווי התורה. אבל עניין זה דורש ביאור – אם הכפרה נעשתה על-ידי לימוד התורה, מה הצורך בקרבן?
הדבר יובן לאחר הבנת עומק החיסרון שנוצר על-ידי החטא. יש כאן למעשה שתי פגיעות – האחת בנשמה האלוקית של החוטא, ושנייה במה שהייתה הנשמה צריכה לפעול במעגל שסביבה. אמנם התורה שאדם לומד מכפרת על הפגם שנוצר בנשמה, אבל עדיין יש צורך בקרבן, שיכפר על הפגימה בעולם וישלים את החסר. במדרש נאמר: "שאלו לתורה, חוטא מה עונשו? אמרה להם, יביא אשם ויתכפר לו. שאלו לקב"ה, מה עונשו? אמר להם, יעשה תשובה ויתכפר לו". והלוא התורה היא תורת ה', ואיך ייתכן שהתורה תאמר להביא קרבן, והקב"ה יאמר לעשות תשובה?
אלא שהתורה מדברת על השלמת הפגם שנוצר בעולם, ולשם כך נדרש הקרבן, שיש בו מכל הסוגים שבבריאה – דומם (המלח שבקרבן), צומח (קרבן עצים), חי (בעל החיים) והאדם המקריב – מין המדבֵּר. אך הקב"ה, שהוא למעלה ממציאות העולם, אומר: "יעשה תשובה ויתכפר לו", שזו כפרה לנשמה עצמה. נמצא שעל-ידי העסק בתורה פועל האדם את השלמת הפגם שנוצר בנשמתו בעקבות החטא, ומבחינה זו אין הוא זקוק לקרבן. ואולם כדי להשלים את הפגם שנוצר בעולם צריך בכל-זאת להקריב את הקרבן, וזו פעולתם הגדולה של הקרבנות, ולכן אנו מתפללים לביאת משיח צדקנו ולחידוש עבודת הקרבנות בבית המקדש השלישי. (התוועדויות תשמ"ב)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
