פרשת בא
יסוד מרכזי, שעליו מבוססת התורה כולה, הוא עקרון הבחירה החופשית, הקובע שהאדם בוחר את דרכו בבחירתו החופשית, ולכן הוא זכאי לשכר על מעשיו הטובים ונענש על מעשיו הרעים. הרמב"ם (הלכות תשובה, תחילת פרק ה) קובע: "רשות לכל אדם נתונה לו. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו". בהמשך הדברים (סוף פרק ו) הוא מעלה קושיה על כך: "והלוא כתוב בתורה 'ועבדום ועינו אותם', הרי גזר על המצריים לעשות רע… ולמה נפרע מהן?". על כך הרמב"ם משיב: "המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע – הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם".
ההסבר של הרמב"ם לא נראה בעיני הראב"ד, שטוען כי אי-אפשר לומר על כל מצרי ומצרי שהקב"ה לא גזר עליו דבר, שהרי בהכרח שהגזירה תתקיים על-ידי מישהו. הקושיה מתחזקת שבעתיים כשמדובר בפרעה: הלוא אם הוא עצמו לא היה מחליט על השעבוד, שום מצרי לא היה יכול לשעבד את בני ישראל. ואכן כך היה: פרעה הוא שיזם את השעבוד: "ויאמר אל עמו גו' הבה נתחכמה לו גו'". אם כן, גם אם נאמר שהגזירה לא הייתה על כל מצרי פרטי, בהכרח שהיא נגזרה על פרעה המלך!
יש לומר שההסבר נעוץ בדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק י) שנבואה לרעה יכולה להיות נבואת אמת גם אם לא התקיימה, מפני שגזירת פורענות יכולה להתבטל. אדם יכול לעשות תשובה וממילא יתבטל העונש. לכן פרעה אינו יכול לתלות את החלטתו לשעבד את בני ישראל בגזירת הקב"ה. מניין לו שהקב"ה לא ביטל את גזירת "ועבדום ועינו אותם", והלוא מכיוון שזו גזירה של פורענות, אין הכרח שתתקיים! השעבוד היה תלוי אפוא ברצונו, ולכן נענש.
בהקשר זה מביא אדמו"ר הזקן (איגרת התשובה סימן כה) את מאמר חז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", והוא מבאר, שאילו היה מאמין בקב"ה, שהכול בא ממנו, לא היה כועס. אמנם המזיק הוא בעל בחירה, וייענש על "רוע בחירתו", אבל הנזק של הניזק נגזר עליו מן השמים, ולכן אין מקום לכעס מצידו. אם כן, מדוע המזיק חייב לבקש מחילה מהניזק, והרי לא היה אלא שליח ההשגחה? התשובה היא, שזה עצמו הוא רצון ה', שהמזיק ישיב את הגזילה אשר גזל ויפצה את הניזק על הצער שנגרם לו. האדם אינו יודע את חשבונות הבורא ועליו לעשות את רצון ה' ולצמצם את הסבל של הזולת, ודבר זה נתון לבחירתו. אם בדיעבד לא עשה כן, צריך הניזק לראות בכך גזירה מלמעלה, אבל אין זה עניינו של המזיק, והוא ייענש על בחירתו הרעה.
(תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
