פרשת דברים
נושא: חיסרון המקדש והשלכותיו
אנו נמצאים בימי אבל וצער על חורבן בית המקדש, שעמד כמגדלור לעם ישראל ואף לכל העולם כולו. כדי להעריך את האבדה הגדולה כמובן עלינו לעמוד מקרוב ולהתבונן בעין מקצועית בקיומו וחיוניתו של בית המקדש. אחד מן הדוגמאות שהיה בבית המקדש והיום איננו, דיני סוטה ונושא המעשרות והתרומות. על פי דברי הגמרא (ברכות סג.) למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, לומר לך למי שיש בידו תרומות ומעשרות ומעכבם בידו ואינו נותנם לכהן סופו נצרך לכהן על ידי אישתו בטענת סוטה.
נברר העניין – נשאלת השאלה, אף אם לכאורה אם רואים כאן הנהגה של מידה כנגד מידה, האדם שרצה לברוח מכהן ולא לתת את חלקו במתנות כהונה בסופו נאלץ לבוא אליו בעניין חשד סוטה. אבל השאלה זועקת מאליה וכי מה היחס בין זה שלא רצה לתת תרומות ומעשרות לבין טרגדיה כל כך גדולה של הרס המשפחה, ביזיונות והשפלות כאלה, ועוד אם הוא חטא לכהן במה אישתו אשמה בכל זה, שמבאים עליה צרת סוטה, ואם כדי להכריחו להביאו אל הכהן יכול הקב"ה לשלוח צרעת בגופו ויהיה נזקק לכהן.
אלא התורה מלמדת אותנו דרך והנהגה בעם ישראל, על פי דברי חז"ל, יש באפשרותינו ב' מסלולים, או עליה או חלילה ירידה, או תרומות ומעשרות או דיני סוטה וקילקולה, בכל דרך היא חד סיטרית ומובילה רק לכיוון אחד ולא יותר. להסביר העניין, הרי שבט שלם בעם ישראל אינו נוטל חלקו, ונחלתו אפשר לומר ומקצת מחולקת בכל שבט ושבט, וכל יהודי מעם ישראל שמעבד את שדותיו ואדמותיו לכאורה כלל בזה גם את חלקו המועט של שבט לוי, ועל כן מן הדין נוטל חלקו ביבול, ועל זה כותב רבינו הגדול הרמב"ם – סוף הלכות שמיטה ויובל, למה לא נוטל שבט לוי נחלה בחלק ישראל, מפני שהובדל לעבודת הבורא, ולהוראות את עם ה' בדרכיו, שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", לפיכך הן חיל ה' שנאמר ברך ה' חילו והוא שמצווה לספק צורכיהם. שנאמר אני חלקך ונחלתך, פירוש שתפקידם לעמול בתורה כדי להורות הלכה לעם ה', ושאר השבטים ידאגו לפרנסתם כמו אנשי צבא שכל צורכיהם על המדינה, האם נחשוב ויעלה על הדעת שהממשל יורה לאנשי הצבא להסתובב בן העם דירה, דירה, בית, בית ולבקש לחם חוקם וכל מצרכיהם, כדי לקיים את נפשם הרי זה לא יתכן.
אם ה' חפץ בפרנסתם של שבט לוי יכול להורות להם מן מן השמים כמו במדבר, אם כן מדוע הוטל על הלויים להיות סמוכים על שולחנם של אחיהם ישראל, והתשובה לכך , ה' רצה לזכות אותנו בהחזקת הלווים והתורה, כמו שנאמר ויקרא רבא (לט-ד-י) יותר ממה שאנו תורמים לכהן וללוי הם מעניקים לנו בתמורה.
אם האיכר הפשוט יחשוב לעצמו שחלק מיבולו שייך ללוי בגלל שמקדיש עצמו לתורה, יכול אותו איכר לשאול הרי אני חרשתי, זרעתי, עדרתי, ניכשתי, והשקתי, קצרתי ודשתי, אם כן מדוע עלי לשתף בעמלי אדם זר שלא טרח מאומה בכל זה?! התשובה – יש שותפות של גשמיות ויש שותפות של רוחניות, להודיעך שהחיים אינם רק אכילה ושתיה, שינה ולכל מיני הנאות, יש גם חובה באופן הרוחני ומיצגיהם הם לומדי התורה – שבט לוי. ואנו פשוטי העם צריכים אותם לא פחות משהם צריכים אותנו שיורו אותנו בהלכה ובתורה, ימסרו שיעורים וילמדו את בנינו לתורה ויעבירו את המסורת מדור לדור. על כן מובן שצריך לחלוק מעט מתבואתו ויבולו, הרכוש הגשמי בתמורה שמה שהם חולקים עימנו ברכוש התורני, ומי שיודע את זה וצועד על פי זה שמח לתת תרומות ומעשרות ועל פי זה לחנך את בני ביתו וילדיו שהעבודה שלהם הלחם והכסף אינם עיקר, אלא יש גם את הפן הרוחני, אבל מנגד מי שמעקב את תרומותיו ומעשרותיו סופו שחרב ביתו ובא אל הכהן באשמת סוטה שאינו מבין בחיוניתו של עולם הרוחני והתורני, ועל כן גם בני ביתו אינם מונהגים על פי התורה. אלא רק לספק את תאוותיו וכל זה מביא להתדרדרות בפועל וצאו וראו את המון העם בחברה החילונית שניוון מכלה אותם וסופם שמביאים נשותיהם לכהן בעוון סוטה.
אסיים את דברי במשל יפה – פעם ניגש אחד החסדים שעסקיו היו מסועפים בהרבה מקומות והיה קשור לבעל תפארת שלמה מרדוסק ז"ל. היה צריך לנסוע לדרכו ליריד גדול מאוד, ביקש מרבו את ברכת הדרך, ברכו הרב בדרך צלחה, וביקש ממנו בטובה, אם יראה שם ביריד מקטרת זולה ,תקנה אותה בשבילי, והיה זה בשכרי, יצא לדרכו הצליח בעסקיו מעל המשוער, ובדרכו חזרה כשישב במרכבה ומהרהר על עסקיו, נזכר בבקשתו של הרב, שיקנה לו מקטרת פשוטה ביריד, ושכח מזה לגמרי, חשב מה לעשות, עצר על אם הדרך, נכנס לחנות של מתנות ומזכרות יוקרתית מאוד, קנה מוצר מחברה מפורסמת הביאו לפני רבו בשמחה ובטוב לבב, היה בטוח שהרב ישבחו על יחוד המתנה, התבונן הרב במקטרת ודחה את מתנתו, אמר לו על פי התווית המקטרת לא נקנתה ביריד, אלא במקום אחר, אמר לו רבו, שבקשתי הייתה שתקנה דווקא ביריד כדי שתמונתו של רבך תהיה נגד עינייך ואל יסור מלבך, ובזמן שתחפש המקטרת תזכור אותי בכל רגע ורגע, אבל אתה שכחת מהמטרה לגמרי.
המוסר ההשכל היוצא מזה, אנו נמצאים בתקופה קשה לעם ישראל ולעולם התורה, עוד פעם הישיבות נדונים, לטוב או לרע, על פי בחירות מיותרות לגמרי, שכל מטרתם ומעיינותיהם לפוגע בעמלי התורה.
אנו תפילה לה' שישמור לנו את שבט הלוי כדי שנהיה ראויים לקבל מהם את הלפיד הבוער מדור לדור בשלימותו, כמו שמסרו אבות אבותינו לנו ובתפילה לה' שיבנה במהרה בית המקדש ושם תחודש העבודה במהרה.
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
