שמחת תורה
אמר בתורתינו הקדושה "ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" פסוק זה מדבר על היום השמיני החל מיד לאחר יום השביעי של חג סוכות. חז"ל הק' במסכת (סוכה מח.) הוסיפו כי שמיני עצרת אינו נמנה בכלל חג הסוכות אלא נחשב כחג בפני עצמו, ובדברי הפסיקתא התחילו מקלסין לקב"ה ואמרים 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'. בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך', בך – בתורתך, בך – בישועתך, א"ר יצחק 'בך' בעשרים ושתיים אותיות שכתבת לנו בתורתך…
חג שמיני עצרת מגלם את הרצון הפנימי של כל יהודי לקרבה אמיתית לבורא עולם. האמנם, שבכל המועדים ללא יוצא מן הכלל מקרבים את האדם אל עבודת ה' ית' בדרך של יראה ואהבת הבורא מכל מקום בחג קדוש הזה ישנה מדרגה רוחנית נוספת שבה אנו זוכים להתעלות רוחנית אל הנקודה השורשית והיא השמחה האמיתית של כלל עם ישראל על עצם קרבתם אל הבורא ית', שמחה זאת נובעת מנקודה פנימית טהורה ולפיכך היא אינה זקוקה כלל לעזרים חיצונים.
לאחר הקיבולת הרוחנית של קדושה וטהרה חודש אלול הרחמים והסליחות ר"ה, יוהכ"פ, חג הסוכות ושמחת בחגך אשר רכש האדם בעלייה רוחנית ביום זה מתגלה כוח התורה והדבקות בהקב"ה וכל הימים הנשגבים הללו הם כדי להגיע ל'אתה הראית' שבשמחת תורה כי שמחת תורה היא שיא הדבקות והאמונה בייחוד.
יום שמחת תורה כשמו כן הוא יום גדוש בחדווא דאורייתא, בזמירות ותשבחות לה' ית' לכבוד תורתינו הק' אשר היא חיינו ואורך ימינו ובה נהגה תמיד, כי ממנה תוצאות חיים לכל הבריות כולם. מספרים שהחסיד רבי אשר שהיה משאר האדמו"ר הצמח צדק נסע פעם לימים הנוראים לפרמישלאן אצל הרב הק' ר' מאיר ונתעכב שם עד אחר סוכות. בעת ההיא הייתה בתו של הר' מאיר חולה, ומחלה אנושה מאוד. כשהגיע שמחת תורה היתה קרובה למות וגוססת. כאשר שמח הצדיק בשעת ההקפות בשירות ותשבחות לאל נכנסו אליו חסידים ובקשוהו שיחשוב על איזה עצה בדבר בתו לישועה ורחמים. נכנס הצדיק לחדרה, וידע את אשר נעשה עמה, יצא משם ואמר בזה הלשון: רבש"ע צוית לתקוע בשופר בר"ה ומאירל תקע, צוית להתענות ביום הכיפורים ומאירל התענה, צוית לישב בסוכה בחג ומאירל ישב בסוכה, צוית לשמוח בשמחת תורה ומאירל שמח.
והנה עשית את בתו של מאירל לחולנית, וצריך מאירל לקבל את הדבר בשמחה, 'כי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה', ברכות (ט) ופירוש בגמ' לקבלו בשמחה, ולכן מקבל מאירל בשמחה, אבל רבש"ע הרי יש הלכה פסוקה שאין מערבין שמחה בשמחה?…
ותיכף ומיד התחילה החולנית להזיע בזיעה מרובה, ונתרפאה.
יום סגולה וישועה זה יום שמחת תורה בזכות אותיות התורה, והשמחה העצומה.
אנשי הסגולה של הבעל שם טוב הק' היו שמחים ומרקדים ושותים הרבה יין בשמחת תורה. ראתה הצדקנית אשת הבעש"ט שיש חשש שלא יישאר יין לקידוש והבדלה, נכנסה לבעש"ט ואמרה לו: אמור להם שיפסיקו מלרקוד ולשתות כי לא יישאר יין לקידוש ולהבדלה, חייך הבעש"ט והשיב לה: יפה אמרת לכי ואמרי להם שיפסיקו וילכו לביתם. פתחה הרבנית את הדלת וראתה שמרקדים בעיגול ואש מלהטת סביבים וחופה עליהם כמו חופה, מיד לקחה את הכלים והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כמה שדרשו, השמחה היתה של קדושה שמורידה שפע וברכה בגשמיות וברוחניות.
הדרגה הרוחנית שאפשר להתעלות ביום שמחת תורה לא ניתן להשיג באף יום מימי השנה, כולם מאוחדים ושמחים בשמחת התורה.
ואף תורתינו הק' מעידה ורומזת לעניין זה שכן ביום שמחת תורה מסיימים קריאת התורה באות ל' "לעיני כל ישראל" ומיד לאחר מכן פותחים באות ב' במילים "בראשית ברא אלוקים" דבר זה נעשה בהשגחה אלוקית עם תובנה עמוקה שהרי כפי שניתן לראות צירופן של אותיות אלו יוצרות את המילה 'לב' כמאמר הפסוק בשיר השרים (ח-ו) 'שימני כחותם על לבך' וזה כדי להראות את אהבתם וחיבתם השלימה של עם ישראל לאביהם שבשמים ולתורתו הקדושה.
שבת שלום וחג שמח
הרב גבריאל מילרא הי"ו מרחובות
