הרב יוסף מודזגברישווילי בדברי תורה לפרשת 'קרח'

הרב יוסף מודזגברישווילי בדברי תורה לפרשת 'קרח'

פרשת קרח

קרח היה מבני קהת שהם היו נושאים את הארון כמו שכתוב "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (במדבר ז-ט) הם היו צריכים לשאת את הארון בכתף.
הגמרא (סוטה לה.) אומרת 'דרש רבא מפני מה נענש דוד שמת עוזא על ידו? מפני שקרא לדבר תורה זמירות שנאמר "זמירות היו לי חקיך בבית מגורי" (תהילים קיט) אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהם התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" לא נתן עגלות משה לבני קהת, לפי שיש עליהם לשאת בכתף ואילו דוד המלך הביא את הארון בעגלה'.
ויש להבין מה היה החיסרון בעצם החטא של דוד המלך שקרא לדברי תורה זמירות, הרי התורה נקראת שירה שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"? והנה על דברי דוד "זמירות היו לי חקיך בבית מגורי" פירש רש"י 'כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע בחקיך והיו לי לזמירות לשעשעני' וכן אמר דוד "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" ולא מצינו שנענש על שקרא לתורה שעשועי אדרבה זה בא לתאר את חביבותה של התורה בעינו.
אם כן גם כשקרא לתורה זמירות זה גם חביבות התורה ולמה טוענים נגדו? וביאר המהרש"א 'כי הזמר הוא בפי האדם לפי שעה, אבל דברי תורה צריכים תמידית שלא ימושו מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו', וכן אמרו 'גמרא גמור זמורתא תהא' (ביצה כד). אם כן, יש הבדל בין זמירות לשירה ולמרות הדמיון החצוני ביניהם אלו שני מושגים הפוכים ומנוגדים בתכלית, זמר הוא דבר שהוא בפיו של אדם לפי שעה ושלא לצורך, ולעומת שירה שהיא תמידית ללא הפוגה כלל.
ובנקודה זו נעוצה מעלתה של תורה, שדברי תורה צריכה להיות תמידית, שלעולם 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א-ח). וכן מובא בשם הגר"א ששירה היא השתפכות הנפש בלי גבול ומידה ואילו זמירות היא דבר שיש לו קצב ותורה נקראת שירה בלי שום הפסקה ומכיון שדוד המלך קרא לתורה זמירות נענש, מפני שדימה אותה לדבר שיש לו קצבה. וכן הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה כתב שצריך ללמוד תורה בלילה בעיקר וכתב 'יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי'.
ועל הכתוב בתורה "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" מקשה הגמרא – ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו? מה תלמוד לומר ישאו? אין ישאו אלא לשון שירה וכן הוא אומר 'שאו זמרה ותנו תוף' ואומר 'ישאו קולם ירונו'. ואם כן, מהמילים 'בכתף ישאו' למדים שני דברים א – נשיאת הארון הוא בכתף ולא בעגלה. ב- מ'ישאו' דורשים שחייבים בשירה.
ולפי זה יש לבאר הקשר בין חטאו של דוד שקרא לתורה זמירות לבין הכשלתו בעגלה, כיון שדוד קרא לתורה זמירות ולא שירה אמר לו הקב"ה 'הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין שבגלל שלא קרא לתורה שירה ונכשל במה שנאמר 'ישאו' על כן הכשילו אותו 'בכתף' שנשא הארון בעגלה ולא בכתף, (הרב הרצל חודר)
ונזכה בקרוב בימינו שיבא משיח בן דוד ויכרית את כל זרע עמלק וכל הקמים עלינו לרעה ויבנה בית המקדש וישראל ישכן לבטח.
הרב יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*