פרשת מקץ
בפרשת השבוע נאמר "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם". בספרים רבים מובא הקשר שבין ימי החנוכה לפרשת מקץ שקוראים בימים אלו. ימי החנוכה מהווים חיזוק באמונה בה'. שהרי פרסום ניסי ה' נוסך בנו אמונה בהשם יתברך ובהשגחתו.
הניצחון במלחמה עם היוונים יכול היה להוות מכשול וטעות של מחשבת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ועל כן אנו אומרים בתפילת "על הניסים" שהיו אלה "רבים ביד מעטים", כדי להזכיר לנו שהנס הגדול הזה היה בדרך פלא, מתוך רחמיו וחסדיו של ה' על עם ישראל שהציל אותנו מידי הרשעים.
ומשום כך יש עניין לקרוא את פרשת מקץ בימי החנוכה, שכן בפרשה זו מסופר את אשר נגזר על יוסף הצדיק להישאר עוד שנתיים ימים בבית האסורים, והכל רק בגלל שתלה את בטחונו בשר המשקים שיזכיר אותו אצל פרעה. ולבסוף שכח שר המשקים את יוסף, ורק בזכות חסדיו של ה', יצא לחירות מבית האסורים ונעשה מושל בכל ארץ מצרים.
ההוראה הגדולה שאנו לומדים מכך – אל תבטחו בנדיבים! אל תחשבו שיש משהו בעולם שפועל מכח איזה אדם, אלא הכל רק מאת השם יתברך.
מסופר על רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש שיום אחד הודיעו לו מן השמיים ליסוע לכפר מסוים, ושם הוא יוכל לראות מהו ביטחון אמיתי בבורא עולם.
קרא הבעל שם טוב לתלמידיו וציווה עליהם להכין את העגלה והסוסים ולהתכונן לנסיעה. לאחר כמה זמן הם הגיעו אל הכפר והתארחו אצל בעל האכסניה המקומית שקיבל אותם בסבר פנים יפות ואף הגיש להם אוכל ושתייה .
למחרת בבוקר, באמצע תפילת שחרית, נכנס שוטר אל האכסניה כשבידו מקל. הוא דפק במקלו על השולחן שלוש פעמים ויצא מן הבית. תלמידי הבעל שם טוב לא הבינו מה קרה, אך הם לא אמרו כלום והמשיכו בתפילתם .
לאחר שהתפילה הסתיימה, בעל הבית ערך ארוחת בוקר על השולחן לכבוד האורחים. והנה עוד בטרם הספיקו ליטול את ידיהם לסעודה, הופיע שוב השוטר.
וכמו בפעם הקודמת דפק השוטר במקלו שלוש פעמים על השולחן והסתלק מן הבית מבלי לומר דבר. "מה עשה השוטר"? התעניין הבעל שם טוב לדעת.
"השוטר הוא שליחו של הפריץ ממנו אני חוכר את האכסניה" הסביר בעל הבית בשלוות רוגע. "היום הוא היום האחרון לתשלום דמי השכירות השנתיים שאותם עדיין לא שילמתי. והנקישות האלו על השולחן הם אזהרות מהפריץ. השוטר מופיע בבית שלוש פעמים כדי להזכיר לי שאשלם את החוב. ואם לא אעשה זאת לאחר האזהרה השלישית, השוטר יגיע בכדי להשליך אותי ואת כל משפחתי לכלא."
"ניכר עליך שאתה רגוע ושליו, זה אומר שיש לך את הסכום המבוקש" אמר הבעל שם טוב. "ומדוע שלא תיגש אל הפריץ לשלם את החוב" אומר את האמת: "אין לי בכיסי ולו פרוטה אחת. אבל אני לא דואג בכלל , אני בטוח שהשם יתברך יעזור לי" השיב בעל האכסניה והמשיך, "בואו נלך לאכול כעת. נשאר עוד שלוש שעות עד שהשוטר יגיע שוב."
התלמידים הביטו בו בהתפעלות אך לא אמרו דבר. הם ישבו לאכול ארוחת בוקר כשבעל הבית מדבר בדברי תורה ושמח על ההזדמנות לארח אורחים חשובים כל-כך. כשנסתיימה הארוחה הופיע השוטר בפעם השלישית. כשהוא הלך, סיים בעל הבית לסעוד את ארוחתו בנחת, בירך ברכת המזון בכוונה, לבש בגדים מכובדים ועמד לצאת מן הבית.
"להיכן אתה הולך" תמה הבעל שם טוב.- "אני ניגש אל הפריץ לשלם את חובי". – "האם כבר השגת את הסכום הדרוש?" – "לא. אבל אני שם את מבטחי בהשם יתברך". הבעל שם טוב ותלמידיו עקבו אחרי בעל האכסניה שעשה את דרכו במעלה הגבעה אל ביתו של הפריץ.
דמותו של בעל האכסניה התרחקה עוד ועוד, כשלפתע הופיעה עגלה בצד הדרך ונעצרה לידו. מתוך העגלה יצא אדם לבוש בהידור, החליף עמו מספר מילים ואז שב אל העגלה והמשיך בדרכו. לאחר רגעים אחדים העגלה שבה לכיוון בעל האכסניה, האדם שיצא מתוכה הוציא מכיסו שקית מטבעות וספר לידיו של בעל האכסניה סכום כסף והם נפרדו בלחיצת ידיים.
התלמידים היו סקרנים לדעת מה אירע. הם עצרו את האדם וביררו אצלו: "מדוע נתת לבעל האכסניה סכום כסף?" הוא השיב להם בעל האכסניה מכין יין משובח, וביקשתי לרכוש ממנו את תוצרת היין שיכין בשנה הקרובה. הוא ביקש סכום מסויים אך אני ביקשתי לשלם סכום נמוך מכך ולפיכך נפרדנו לשלום. אבל אחרי כמה רגעים הגעתי למסקנה שמוטב לי לעשות עסקים עמו מכיון שהוא ידוע כאדם ישר, וולכן סיכמנו על העיסקה והענקתי לו את הסכום שביקש" .
פנה הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו: " מפה רואים עד כמה גדול כוח הביטחון בבורא העולם!
יהי רצון שנזכה להתחזק באמונה ובביטחון בהשם יתברך, ונזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש
התמ' סימון יוסף ג'נאשוילי
לעילוי נשמת שרה בת מיכאל הנולדת מן ציפורה אשת סימון מירלשוילי
