פרשת קרח
"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי… רב לכם בני לוי"
דמותו הייחודית של קורח נזכרת לדיראון עולם בספרי ההיסטוריה של העם היהודי. מאדם ברום המעלה, בעל תכונות נעלות ומאפיינים משמעותיים כגון: עושר רב, מעמד מיוחס – מבני לוי, תפקיד בעל דרגה גבוהה – קורח מטועני הארון היה, נושא על גבו את ארון הקודש, נחת לו קורח אל מעמד שפל ובזוי שעל שמו נחתמה מחלוקת שאינה לשם שמים כמאמר התנא באבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים זוהי מחלוקת הלל ושמאי ואיזוהי מחלוקת שאינה לשם זוהי מחלוקת קורח וכל עדתו".
התורה מייחסת את קורח לדורות קודמים "בן יצהר בן קהת בן לוי" שהיו צדיקים ואף מפרטת לנו את הסיבה שבגינה הצית קורח את אש המחלוקת, ומפרש רש"י: "קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרון, אמר בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום?!". כלומר דורות הקודמים של קורח היו צדיקים, וגם הדורות העתידים לצאת ממנו צדיקים אף הם, אם כן מתעצמת לה השאלה: מדוע נפל קורח לתהום המחלוקת?
בגמרא במסכת חגיגה (יד.) מובא: "שמונה עשרה קללות קילל ישעיה הנביא את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה 'ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד'"
פירוש הגמרא: ישעיה מתאר מצב קשה שיבוא על עם ישראל ח"ו בו יהיו אסונות כבדים ולא הבין על מה יצא הקצף, אך כאשר ראה שהפס' הנ"ל מתקיים, שנערים שולטים בזקנים ודעתם היא המכרעת וכל דבר יישק על פיהם ואילו דעת זקנים תימאס אז הבין ישעיה את חומרת המצב ומדוע יפקדו אסונות כבדים את העם.
אחת הקללות שקילל ישעיה הייתה: שלא יהיה שר חמישים. ויש לשאול מהו שר חמישים?
"אמר רבי אבהו: מכאן שאין מעמידין מתרגמן (מנהיג) על הציבור פחות מחמישים שנה" אדם שלא הגיע לגיל חמישים אינו יכול להיות מנהיג על הציבור כיוון שאינו מיושב מספיק בדעתו די הצורך.
זוהי הייתה טעותו של קורח, שעינו הטעתו להסתכל ולהחליט על פי העתיד, על הדור הצעיר על שמואל (שאמנם היה צדיק) ולא להביט על הדור הקודם וממנו ללמוד כמאמר הפס': "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים", כאשר אדם רוצה לקבל החלטה משמעותית בחייו עליו להיוועץ עם אנשים מנוסים וחכמים ולא בצעירים חסרי ניסיון, רחבעם איבד חצי מלכות מכיוון שנועץ בחבריו הצעירים ולא שמע לעצת המבוגרים החכמים של דורו.
לכן מקדימה התורה ומדגישה את טעותו של קורח, לומר שהיה לו במי להיוועץ, אביו יצהר, סביו קהת, אנשים גדולים וחכמים, אך עינו הטעתו להסתכל דווקא על מה שעתיד לצאת ממנו ומכך להקיש שאם יצאו ממנו מנהיגים אף הוא צריך להיות מנהיג, קורח פסק והחליט לנהוג ע"פ הדור העתיד לצאת ממנו שעוד לא בא לעולם וזו הייתה טעותו.
אם היה קורח מסתכל על דורות הקודמים היה מבין שהוא בסך הכל עוד חוליה בשרשרת בדורות של צדיקים, הוא היה צריך להיות הנדבך המקשר בין יצהר קהת ולוי לבין שמואל הנביא, אך כאמור עינו הטעתו לחשוב שהוא ראוי לכבוד מלוכה.
מסופר על כלבו של אחד הפריצים ששירת אותו נאמנה עד שהזדקן, החליט הפריץ לשלחו לחופשי, אך כיוון שחיבב אותו הלבישו רעמה של אריה על צווארו וכך שילחו ליער.
באותו ערב ארגן האריה מסיבה ביער, כל החיות השתתפו בשמחת ליבו. אט אט החלו להישמט החיות בזו אחר זו, שלח האריה את השועל לראות במה מדובר, חזר לו השועל אחרי זמן קצר בפנים זועפות: "אדוני האריה, הכיסא שלך בסכנה!!", נבהל האריה: "מדוע?", "יש אריה חדש ביער" ענה השועל, "אריה מיוחד, מגזע תרשישים", "לך תברר מי הוא" פקד האריה.
בא השועל אל האריה החדש ושאלו: "מי כבודו" – "סבא שלי היה אריה" ענה, "ומי אתה?" חזר השועל, "אבא שלי היה דוב" ענה האריה, "כן אבל מי אתה??" חזר שוב השועל, "אני סתם כלב זקן"…
ייחוסו של האדם יפה כאשר הוא ממשיך את דרכם הטובה של אבותיו, אך אם מעשיו מכוערים גם זרעו יושפע מכך, וכדברי דוד המלך בתהלים: "תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים על כל הארץ" – אם הבנים ילכו בדרך האבות אזי יוכלו להיות שרים ונכבדים, אם היה קורח ממשיך את דרך אבותיו אולי היה זוכה אך כאשר נטש דרך אבותיו ונטה ליבו אחר שמואל הנביא כסיבה לגדלות וכבוד אזי הפסיד את הכל.
הרב יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד
