פרשת דברים
ספר דברים, אותו אנו מתחילים לקרוא בשבת זו, שונה באופן מהותי ועמוק מארבעת חומשי התורה שקדמו לו. הספר נקרא בלשון חז"ל גם בשם משנה תורה, מכיוון שבעיקרו הוא מהווה מעין חזרה מפורטת על הדברים והמצוות שנאמרו ונכתבו כבר בספרים הקודמים. עם זאת, יש בספר הזה גם חידושים רבים ומצוות נוספות והוא מסביר ומפרט דברים שנאמרו לפני כן בצורה קצרה או סתומה. השוני המעניין והבולט ביותר של ספר דברים בא לידי ביטוי בדברי הגמרא במסכת מגילה (לא,ב) שאת ספר דברים אמר משה רבנו מפי עצמו. אומר על כך הרבי מליובאוויטש: קביעה זו מעוררת מיד שאלה גדולה ועצומה אצל כל לומד, שכן הרמב"ם פוסק להלכה שאם אדם טוען אפילו על מילה אחת קטנה מן התורה שמשה רבנו כתב אותה מעצמו ומדעתו הוא נחשב ככופר בתורה. אם הדבר חמור כל כך לגבי מילה אחת בודדת, ברור שהדבר נכון פי כמה וכמה כשמדובר על ספר שלם בתורה. לכן מובן לכל שלומד את הנושא כי הביטוי "מפי עצמו" אינו בא לומר חלילה שמשה רבנו כתב את הספר מתוך השכל והמחשבה הפרטית שלו ללא קשר ישיר לקדוש ברוך הוא.
ההסבר הראשוני והחשוב לשאלה זו מופיע בדברי התוספות, שמפרש כי המילים "מפי עצמו" משמעותן האמיתית היא ברוח הקודש. ההסבר הזה בא למנוע מאיתנו לחשוב בטעות שספר דברים נאמר חלילה מליבו הפרטי של משה רבנו ככל אדם אחר. כל מילה ומילה בספר זה נאמרה ברוח הקודש, ולפיכך כל מילה ומילה בו היא דבר השם ממש לכל דבר ועניין. מתוך כך עולה שוב השאלה, מהו בכל זאת ההבדל האמיתי בין ספר זה לבין ארבעת הספרים הקודמים, הרי גם את דברי התורה שבספרים הקודמים העביר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל באמצעות משה רבנו.
התשובה לכך היא שאת דברי התורה בספרים הקודמים העביר משה לעם ישראל כצינור נקי וכשליח בלבד, מבלי שההשכל האנושי או המחשבה שלו יתערבו או ישפיעו בתהליך המסירה. לעומת זאת בספר דברים השכינה האלוקית התלבשה באופן מיוחד בתוך השכל והמחשבה של משה רבנו, כך שמבחינה חיצונית ומסוימת הדבר היה נראה כאילו הוא מדבר מפי עצמו, אך האמת הפנימית היא שזה נעשה ברוח הקודש, כפי שנאמר על ידי חכמים שהשכינה מדברת מתוך גרונו של משה.
לצורה מיוחדת זו של העברת דבר השם יש יתרון גדול ונפלא עבור עם ישראל. כאשר דברי התורה מועברים ומסוננים דרך השכל וההשגה הגבוהה של משה רבנו, התורה הופכת להיות מותאמת בהרבה לדרגתם להבנתם ולצרכיהם המעשיים של עם ישראל באותה התקופה. זו בדיוק הסיבה שבספר משנה תורה הוסברו ונתבארו דברים רבים שהיו סתומים ולא מובנים לגמרי בספרים הקודמים. הצורך המיוחד הזה בהעברת התורה דרך שכלו של משה נבע מהמצב ההיסטורי שבו בני ישראל היו נתונים באותו הזמן, שכן הם עמדו ממש ימים ספורים לקראת הכניסה לארץ ישראל. באותה עת התחיל עבור העם שלב חדש לחלוטין בעבודת השם שלהם. לא היה מדובר עוד בניתוק מוחלט מהעולם הפיזי ובקבלת כל הצרכים הקיומיים בדרכים ניסיות כמו שהיה במדבר עם המן והבאר, אלא מעתה והלאה היה עליהם לחיות חיים טבעיים בתוך העולם הגשמי, כאשר המשימה המרכזית שלהם היא להחדיר קדושה ורוחניות בתוך החיים היום יומיים של המעשה והעבודה. משום כך עלה הצורך לקרב את התורה אליהם, וזוהי למעשה כל המשמעות העמוקה של ספר משנה תורה.
למעשה, ספר משנה תורה מהווה נקודת מפנה בעלת חשיבות עצומה בצורת ההעברה הכללית של התורה לאורך כל הדורות. השלב הראשון והראשוני ביותר בהעברת התורה התרחש במעמד הר סיני, בשני הדיברות הראשונים שאותם שמע כל העם ישירות מפי הגבורה בצורה פלאית. השלב הבא לאחר מכן היה מסירת התורה כולה באמצעות משה רבנו, כאשר הוא שימש בתפקיד של שליח להעברה בלבד ללא מעורבות אישית של שכלו. ואילו בספר משנה תורה מתחיל שלב חדש לגמרי, והוא העברת התורה דרך השכל וההשגה של בן אנוש, כאשר השכינה מתלבשת בתוך המחשבה של משה רבנו. שלב זה של העברת התורה מלווה וממשיך את עם ישראל גם בכל הדורות הבאים. כל היחס המקודש שלנו למשנה, לגמרא, לספרי, ולכל ספריהם של גדולי ישראל האמיתיים לאורך ההיסטוריה, מושתת ומבוסס על האמונה שכל החיבורים הללו נכתבו ונאמרו ברוח הקודש. אף על פי שבני אדם הם אלו שהגו בדברים בשכלם, התפלפלו ביניהם, התווכחו והסיקו את המסקנות ההלכתיות, בסופו של דבר מדובר בדבר השם אשר התלבש בתוך השכל ובתוך דרך המחשבה האנושית שלהם. המשכיות מופלאה זו מבטיחה כי התורה שבעל פה, המבוססת על השכל וההשגה האנושית, נשארת נאמנה למקור האלוקי וממשיכה להדריך ולהאיר את העם בכל הדורות.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
ר' סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
